כמה קשה לחלק מאיתנו לבקש עזרה ממשהו, ולאחרים זה בא כל כך בקלות. יש אנשים שממרחק של שנים יתקשרו לברר אצלך על אינסטלטור, ויש אנשים הגרים דלת מולך ולעולם לא יעזו לבקש ממך דבר. אני חושב שהאנשים האלה, שמבקשים עזרה ללא עכבות, ומסוגלים להרים אלי טלפון ולהתייעץ  אתי בלי לחשוב שמשהו פה לא בסדר, החיים שלהם קלים יותר. הם לא מתעסקים עם הספקות שיש להם אם לבקש עזרה או לא. הם פשוט מבקשים (או דורשים) ומקבלים אותה, ככה, בטבעיות. הם חוסכים הרבה זמן ומשאבים בכך שהם פותרים מצבים בצורה מהירה וקלה. במקום להמציא את הפתרון בעצמם, הם פשוט מקבלים אותו מגורם כזה או אחר, בלי להסתבך, בלי לטעות ובלי להכשל.יש גם את האנשים האלה שתמיד יסתדרו איכשהו בעצמם. בחיים לא ראיתי אותם נזקקים למישהו. מעולם לא ראיתי אותם מתלבטים במשהו, או שנמצאים באיזו סיטואציה בעייתית שמטרידה אותם. האם באמת יש להם פחות בעיות, או שהם פשוט פחות מחצינים אותן? אולי זו התדמית שהם משדרים או שהם פשוט לא נוטים להסתייע באחרים ומתמודדים עם בעיות שצצות להם במידה כזו או אחרת של הצלחה.

אני, למשל, לא אוהב לבקש עזרה. תמיד אעדיף את הדרך הקשה והארוכה על פני פנייה לסיוע מאחר.. כשאני ממש מוכרח, אני מתעלה מעל עצמי ומשחרר כמה רמזים לאנשים שעשויים לספק פתרון לבעייה שלי, אבל אלו רמזים כל כך מעורפלים שאנשים לא ממש מבינים מה אני רוצה מהם. מעניין אותי למה אני כזה. למה אני נמנע מכל דבר שעשוי להביא אותי לבקש עזרה ממשהו? למה אני מביא את עצמי למצבי קיצון בדרך אל הפתרון  במקום לפתור את הבעיה בשיחת טלפון פשוטה לחבר? מדוע יש לי רתיעה כל כך חזקה מלהציג את הבעייה שלי בפני מישהו אחר? למה אני שומר בקנאות כזו את הבעיות שלי לעצמי? מה אני משיג בזה שאני פותר, או מנסה לפתור את הפרובלמות בחיים שלי בלי שאף אחד, חלילה, יעזור לי?

החסכון הזה בקבלת עזרה מתבטא כמעט בכל תחום בחיים שלי – כל תחום שאני זקוק לסיוע מגורם שאיננו עצמי, קטן כגדול. זה מתבטא בכך שאני מעדיף ללמוד לבד את פונקציות התפעול של מכונת הכביסה שרכשתי במקום להשתמש בחוברת ההוראות, ממשיך בזה שיש לי קושי בלשאול שאלה ממרצה כלשהו (אנשים יחשבו שאני קשה קליטה)  או לפנות למענה אנושי של פקיד בביטוח הלאומי  (אני יודע שהפקיד ימרח אותי באיזו תשובה שלא תעזור לי), עובר דרך תיקון התקר בגלגל שאני מעדיף לתקן 3 שעות בעצמי במקום לקרוא למישהו שיעשה את זה, וכלה בכך שאני פשוט לא מסוגל לבקש מהשכן את הפרטים של השיפוצניק. לא נעים, פשוט לא נעים לי לבקש ממנו. למה?

אני חושב שזה נושא מאוד מעניין. כל הסיפור הזה של לבקש עזרה, של לקבל עזרה, מה יוצא לנו מזה שאנחנו מקבלים עזרה ומה יוצא לנו מזה שאנחנו מסתדרים לבד – זה נושא עם הרבה מאוד השפעות לכאן או לכאן, ובבסיסו עומדים מגוון מניעים, תחושות, רגישויות ורצונות המשרתים אותנו בכל מיני דרכים וגורמים לנו להתנהג כך ולא אחרת, ולהרוויח או להפסיד כתוצאה מכך.

החלטתי שזה נושא ששווה לפתוח ולבדוק אותו, ולראות להיכן מובילה אותנו ההחלטה האם להיעזר במקום לעזור לעצמנו, כמה זה מועיל לנו וכמה זה יכול להוות חיסרון עבורנו.

 

חסרונות

 

• אני מתבייש. אני לא רוצה שיראו אותי בחולשתי.

מאז ומתמיד מיעטתי בבקשת עזרה, ותמיד נתפסתי בעיני עצמי ובעיני הסביבה כאחד שיודע להסתדר לבד ולהתמודד. כאשר אני מבקש עזרה, אני בעצם בא ומודה שלא כך הוא. אני לא מצליח לפתור את הבעייה שנקלעתי אליה, ואני זקוק שמישהו אחר יבוא ויעזור לי לצאת מזה. לתחושתי, לבקש עזרה – פרושו שנכשלתי, או שאני עומד להיכשל. אם אני מבקש סיוע כספי, עצה  או סיוע טכני לבצע דברים, זה אומר עלי שחסרה בי יכולת, שמשהו פגום במוצלחות שלי, שאיני חזק ובעל תושיה.

וכך כשאני פונה לעזרה, אני נחשף כאחד שזקוק לאחרים. אני נחשף בנקודת חולשה, ובעטייה עלולה להווצר פגיעה בתדמית שלי, בעיני עצמי ובעיני הסובבים אותי. אני מעריך את עצמי פחות, אנשים יעריכו אותי פחות, וכפועל יוצא מכך יאהבו אותי פחות וירצו פחות בקרבתי. המניות שלי ירדו.

 

• יתגלה שיש לי בעיות ואני אפסיד מזה

מעבר לאי-הנעימות עצם העובדה שאני מבקש עזרה חושפת את העובדה שאינני מצליח לבצע משהו, או שחסרים לי האמצעים לבצע אותו, וזהו מידע שעדיף שלא יגיע לאנשים. מידע כזה עלול להגיע לאוזניים לא רצויות, וזה עלול לפגוע בי ברמה הפרקטית ולחזור אלי כבומרנג; אם ידעו שאני חייב כספים רבים, לא רצו לתת לי הלוואה. אם ידעו שאני פצוע, לא יעלו אותה בהרכב בקבוצה למשחק. אם ידעו שאני בדיכאון, יעדיפו להתרחק ממני. אם ידעו שאני אשה מוכה, יעבירו אותי לבית מחסה ויקרעו אותי מביתי. אם ידעו שאני חולה, לא ירצו אותי כעובד או כבן זוג.

כך, חשיפת הבעייה עלולה להחריף את המצב, כי הסביבה לא תמיד מכילה את הבעיה או שהפתרונות שהיא מציעה יכולים פשוט להזיק.  ולכן אני תומך נלהב של חסכון במידע מיותר ובוודאי מידע שעלול לגלות משהו שלילי לגבי. פרסום עובדות המצביעות על בעיה שיש לי אני מעוניין למנוע ככל הניתן  כדי לא לתת לאחרים להשתמש בהן לרעתי.

 

 

• לא סומך על עצות של אחרים

לאנשים אחרים יש גם הגיון אחר. הם מפרשים עובדות בצורה שונה, יש להם מבנה אישיות אחר, תפיסת מציאות אחרת,  ומה שעשוי להיות מתאים להם, אינו ­­בהכרח מתאים לי. עצות שעשויות להיות טובות להם יכולות להתגלות עבורי כעצות אחיתופל ולהזיק לי, ומעבר לכך, עצות שהם חושבים כטובות עלולות להיות עצות רעות לפי כל קנה מידה..

לכן אני אוהב להקשיב בעיקר לעצמי. מנקודת הראות שלי, אני חושב שאנשים אחרים לא מסוגלים לספק לי את הסחורה. אני חושב שאני מכיר את הסיטואציה הכי טוב, שאני מבין פרטים חשובים שאחרים לא מסוגלים להבין עד הסוף והם חיוניים לפתרון הבעיה, שאני יודע טוב מאחרים מה טוב לי, ושאם אני לא אצליח לפתור את הבעיה שלי, בודאי שהם לא יצליחו, ואין לי סבלנות לשמוע הרצאות של שעה בנושא.

 

זאת ועוד, רבים המקרים בהם אנשים לא יכולים לתת לי עצה רלוונטית למקרה, מכיון שאני מסתיר מהם מידע לגבי הבעיה, או חושף רק חלק ממנה. את החלק האחר אני מעדיף להסתיר כי לא נעים לי לדבר עליו או כי זה עלול להזיק לי או לאחרים.  אלו פרטים חיוניים שהצד השני זקוק להם כדי לסייע לי, ובלעדיהם אין ערך לעצה או לעזרה אופרטיבית אחרת שאקבל ממנו ולכן, במצבים כאלה לכתחילה איני פונה לעזרה.

 

• לא רוצים לקבל סירוב. לא רוצים לשמוע “לא”.

פחד מתגובה שלילית. אנשים רבים נמנעים מלפנות לעזרה כדי להימנע מתחושת הדחייה כשיסרבו לסייע להם. פעמים רבות אנחנו לא מבקשים עזרה בשל העובדה שאנו סבורים שנקבל את תשובה שלילית לבקשתנו – “אינני יכול”,  “זה לא הזמן המתאים”, “למה שלא תבקש ממנו, הוא מבין בזה”, “כבר עזרנו לך פעם בעניין הזה”, “אראה מה אני יכול לעשות ואחזור אליך עוד כמה ימים” (ונעלמים) – משפטים כאלה שבאים כתגובה לפניה לעזרה והתעלמות שעלולה להגיע בעקבותיה הינם חוויה לא נעימה, שלא לומר מכאיבה.

זאת ועוד,  כאשר מקבלים דחייה, יש תחושה של אכזבה כפולה: גם חשפתי את עצמי בחולשתי, וגם קבלתי תשובה שלילית שגרמה לי לחוש דחוי ולא רצוי.

מסיבות אלה רבים  מאתנו פשוט מוותרים על התענוג שבקבלת תגובות ומחוויית תחושות בלתי רצויות כאלה ונמנעים מראש מפניה לעזרה.

 

 

• העזרה לא תספיק לי

רבים האנשים ששמחים לסייע כמו גם רבים האנשים שמסייעים בצורה חלקית למדי, שאינה מצדיקה את מחיר הפנייה לעזרה.

כאשר אני מבקש עזרה, אני מצפה לקבל משהו שיספק אותי ויעזור לי לפתור את הסיטואציה. אמנם, איש לא חייב לי דבר, ואיני יכול לדרוש מאחרים שיעניקו לי את עזרתם על פי טעמי או הזמנתי האישית, אך קיימים מקרים בהם אני פונה לעזרה ומקבל משהו חלקי או שלעיתים אף איננו רלוונטי בכלל לבעיה שלי, ואז נותר עם תחושת ביאוס כזו, כאילו יצאתי קירח מכאן ומכאן.. שהרי פנייה לעזרה אינה דבר נעים מבחינתי, בעשותי זאת אני מוותר על כבודי וחושף את חולשתי. ייתכן ובכך אני אף “מבזבז” איזו טובה שחב לי מי שאני פונה אליו, ובסוף יוצא שגם שילמתי את כל אלה, ובסוף לא קיבלתי פתרון מספק, אלא משהו לא ממשי שהייתי מוותר עליו מראש..

 

 

• אולי לא אוכל להשתמש בעזרה

עזרה, כמו שכל, כסף, ודברים טובים אחרים, זה דבר נהדר, רק צריך לדעת איך להשתמש בה. גם אם קבלתי עזרה בעצה טובה, בסופו של דבר אני צריך שתהיה בי היכולת ליישמה בכדי שהדבר יהיה אפקטיבי וישיג את מטרתו. אם לא אדע כיצד להשתמש עם הכלים שקבלתי, אם טכנית איני יכול לפעול בהתאם לעצה טובה שנתנה לי או שאיני מסוגל לעשות דברים המנוגדים לאופיי, לא אפעל בהתאם – אזי העזרה שקיבלתי אינה  בעלת ערך מעשי, ובסופו של יום לא תתן לי יתרון ממשי.

 

כך, עצה לפיה עלי לקחת אחריות על הסיטואציה ולפעול עצמאית לא תתאים לי כאדם תלותי. אותו דבר לגבי הצורך לנאום לפני אנשים במטרה להטות ליבם אלי כשיש לי פחד קהל, או להתעמת עם אנשים כדי להגן על עצמי ואני בעצם טיפוס פחדן וחסר אומץ. תהיה העצה טובה ונכונה ככל שתהיה, אם אינה מתאימה לנפשות הפועלות או לסיטואציה הרי שלא תהיה אפשרות לממשה, ואין לה ערך ממשי.

מסיבה זו אני פוסל מראש פניה לאנשים או גופים מסוימים שאני יודע מראש מה תהיה תשובתם ומה העצה שאקבל מהם כדי לפתור את בעייתי, אם אלה אינן מתאימות לי או שלא אוכל ליישמן.

 

• אני יודע איזו עצה אקבל, אך לא ארצה ליישמה.

קיימות סיטואציות בהן אני מתאר לעצמי מה הכיוון בו אני צריך לפעול, פחות או יותר, מה עושים במצבים כאלה ומה עשוי להתאים למצבי, אבל אין בי הרצון או הכח לפעול בהתאם לכך. אני יודע גם שאם אפנה לאחרים ואספר להם על הבעיה שנקלעתי אליה, הם יגידו לי לפעול כך. אך מכיון שלכתחילה איני מעוניין בפתרון כזה, ואיני מתכוון ליישם אותו, אין הרבה ערך לעצה שאקבל, וממילא אין עניין לבקש אותה (אלא אם מי שאני פונה אליו הוא בעל יכולת שכנוע יוצאת מן הכלל).

כך, אם נקלעתי לסכסוך עסקי ואיני מעוניין להכנס למאבק משפטי, גם אם זהו הצעד הנכון לעשותו אסטרטגית, וכל בר דעת היה מייעץ לי לעשות זאת – כל עוד איני מעוניין להכנס לזה, אין טעם לשמוע זאת ממשהו אחר. אותו דבר אם איני יודע שהסיבה לכך שהקידום שלי בעבודה תקוע מהסיבה שאיני מוכן ללקק לבוס שלי ומעדיף יחסים קורקטיים ומקצועיים – גם אם חברי ייעצו לי לעשות זאת, אין טעם בכך, כי לא אשמע להם. באופן דומה, אם הנני קנאי לפרטיותך אך בהיותי בעל מותג שהמוניטין שלו תלוי בשמי וברמת החשיפה שלי לציבור, עצות מיועצי שיווק “ליחצן” את עצמי ולהכניס את שמי והרזומה שלי כחלק מהמיתוג, לא יעזרו אם איני מוכן לוותר על מרחב המחיה הפרטי שלי.

בהתאם לכך אני נמנע מלבקש עצות שאינני רוצה לשמוע, וגם אם ייתכן שבשלב מסויים אשתכנע לנהוג על פיהן, לא אחפש אחריהן מיוזמתי..

 

• לא רוצה להיות חייב

זהו משפט המשקף תחושה של רבים מאתנו, ובמידה רבה של צדק.

אם נכון המשפט שלכל דבר יש מחיר, הרי שכאן הוא נכון אף יותר; כבני אנוש, אנשים מצפים באופן טבעי לקבל תמורה עבור משהו שהם נותנים, או לפחות שתהיה להם האפשרות לבקש אותו, אם יצטרכו.

גם עזרה, הנתפסת כדבר המוענק מתוך התנדבות ורצון טוב, פעמים רבות אינה מתנת חינם. דבר מוכר הוא שאנשים העוזרים בחפץ לב מצפים שבעת צרה יעזרו גם להם. ויותר מכך – קיימות סיטואציות בהן ניתנת עזרה למישהו מתוך כוונה ברורה לגבות את ה”חוב” בגינה בטובה אחרת שהצד המקבל יידרש לתת בבוא היום.

באופן כזה הופכת העזרה למעין הלוואה לטווח ארוך (או קצר), מעין חוב העומד לפרעון במועד כלשהו. אם קבלתי עזרה, מתישהו אהיה חייב להחזיר טובה למי שעזר לי, גם אם לא ארצה לעשות זאת בצורה שתדרש ממני. ייתכן ואצטרך לסיכונים גדולים מאלה שאני עלול להכנס אליהם עתה, גם אם לא אקבל עזרה. ייתכן והדבר יגבה ממני מאמץ גדול או יפגע בעסק או בתדמית שלי, באופן שמעמיד בסימן שאלה את כל הכדאיות של ה”עסקה” הזו.

כך לדוגמא, בעבור מתן עצה טובה אנשים יכולים לצפות שתעזור להם בשלל תחומים – החל משירותי בייביסיטר, ועד למתן הלוואה; בעבור הקשבה וסיוע נפשי אנשים יכולים לדרוש קיומה של מערכת יחסים אינטימית שהצד הנעזר אינו חפץ בה; בתמורה לסיוע עסקי אנשים יצפו ממך לעזור להם במתן ערבויות, שיתוף באסטרטגיות שיווק ופרסום, שאינך מעוניין להתחייב עבורן או לחשוף אותן; ושיחת בירור קצרה אצל חבר עלולה לעלות בזמן יקר  של  שיחת רכילות או יציאה לבילוי לא רצוי.

 

בנוסף, רבים המצבים בהם אנשים שנתנו עזרה נוהגים להזכיר זאת בדרך זו או אחרת למי שנעזר בהם. לא תמיד יש למי שעזר את הטקט והרגישות להשאיר את האירוע מאחור ולהמשיך הלאה, וזה דבר לא נעים במיוחד. לא כיף להזכר שוב ושוב בסיטואציה בה היית נתמך ולהודות למי שלא מפסיק להזכיר לך את זה. כמקבלי עזרה, אנו מעדיפים לחשוב כי העובדה שהודינו כיאות על העזרה שקבלנו, ולעיתים אף החזרנו בטובה משלנו – מספיקה בכדי לשחרר אותנו מתחושת אסירות התודה.  אולם אנשים לא תמיד מתנהגים בהתאם לכך; הם מזכירים בצורה ברורה או מרומזת את הטובה שעשו לנו. לעיתים בהיסח דעת, אך לעיתים גם באופן מכוון. וזאת כנראה מכיון שאזכורים של טובות שעשו לאחרים עשויים לתת להם תחושת עליונות במערכת היחסים, לתרום לבטחון העצמי ולהחמיא לאגו שלהם. כך גם יש להם יותר לגיטימציה לדרוש שיכבדו ויתחשבו בהם יותר, ובנוסף, כך הצד הנעזר מקבל תחושה שהוא חייב ועל כן צריך להגשים ציפיותיהם.

 

בקיצור, אם אני חושב לפנות למישהו ולבקש עזרה, כדאי לי לקחת בחשבון שייתכן והוא תמיד יזכיר לי זאת ויצפה ממני להתנהג בהתאם, וזה נכון אף יותר אם אני יודע שהוא מצפה ממני למשהו ספציפי שאהיה חייב לתת לו. במצבים אלה כדאי לי לשים הרווח מקבלת העזרה מול המחיר שאצטרך לשלם עליה. ואם המחיר עלול לצאת גבוה מידי, עדיף לי, אולי, להסתדר לבד.

 

• לא נעים לי לבקש ממנו עזרה

מכירים את הטיפוסים האלה שמחשבה על פנייה אליהם או בקשה מהם מעוררת בנו אסוסיאציה חיובית, ולעומתם את אלה שאנו מוכנים לעשות הכל כדי לא לבקש מהם כלום?

אז זהו. קיימים האנשים האלה שביכולתם לפתור לנו את הבעיה אם נלך ונבקש מהם עזרה בעניין, אבל קשה לנו לפנות אליהם. לא מבחינה טכנית, אלא מבחינה נפשית (או רגשית, לא משנה) – לא כיף לבקש מהם עזרה. זה יכול לנבוע מכל מיני סיבות – ייתכן שאין ביננו כימיה טובה, ייתכן ומדובר בטיפוס שפשוט לא אוהב לעזור, ולהוציא ממנו משהו יכול לעזור לי יכול לעלות לי בהרבה עצבים, או שהוא סתם אדם עצלן שיהיה קשה לו להשקיע מעט מאמץ כדי לעזור, ואז הוא יעשה טובה שהוא עושה טובה…

כאשר אני צריך לבוא במגע עם טיפוסים כאלה כדי לקבל עזרה, באופן אינטואיטיבי אעדיף קודם כל להמנע מכך גם אם הם יכולים תיאורטית לתת לי מענה איכותי. כדי לחסוך לעצמי  את ההתעסקות אתם ואת אי-הנעימות הכרוכה באנטראקציה איתם, אעדיף לפעול בדרכים חלופיות, אסתפק בעזרה המהווה פתרון חלקי או אפילו אנסה להסתדר בעצמי.

 

• העזרה אינה אפקטיבית לטווח ארוך.

גם כשאנו זקוקים לעזרה בנושא מסוים, חלקנו מעדיפים לחשוב על הצעד הבא – האם העזרה שנקבל באמת מספקת פתרון לבעייה או שמדובר בכיבוי שרפה מקומית. האם הפתרון שנקבל יצקן את התהליך לטווח ארוך שיפתור רק את הסיטואציה העכשווית.

ניקח לדוגמא קבלת עזרה בפתרון תרגיל מתימטי. אנשים עשויים לתת תשובה לתרגיל, או אפילו הסבר כיצד לפתור את התרגיל, אך לא מדובר בהסבר שניתן יהיה להשתמש אתו בפתרון תרגילים אחרים, ועל כן העזרה בפתרון התרגיל הינה עזרה נקודתית שלא נותנת מענה אמיתי לחוסר הידע בחומר הנלמד.

אותו דבר לגבי אם העוזרת לבנה להכין את שיעורי בית S.O.S  ליום המחרת, ולמעשה כותבת אותם עבורו. הילד אמנם יגיע מחר לבית הספר עם שעורי בית מוכנים, ייתכן שיקבל עליהם ציון טוב, אך ספק גדול אם הבין את החומר הנלמד והאם יוכל להכין שיעורי בית בפעם הבאה בכוחות עצמו.

העיקרון הזה נכון לגבי לימודים ונכון לגבי תחומים רבים בחיים, בהם ניסוי וטעיה מלמדים לעיתים טוב יותר לטווח ארוך מאשר קבלת עזרה מגורם חיצוני.

מסיבה זו אני מעדיף לעיתים להמנע מקבלת עזרה, ולפעול בצורה עצמאית לפתרון הבעיה בצורה שתתן לי מענה אמיתי וארוך טווח.

 

 

• אין לי סבלנות לאנשים

 

קיימים האנשים האלה, המעדיפים את חברת עצמם על פני חברתם של אחרים. זה יכול לנבוע מכך שהם חסרי כישורים חברתיים, חסרי בטחון עצמי או מכך שהם אוטודידקטים ואין אין להם סבלנות להסבר מייגע ממישהו אחר..

אנשים כאלה אוהבים לעשות דברים בדרכם שלהם, וכאשר הם נזקקים לעזרה, הם מעדיפים  להסתדר בכוחות עצמם. זו הדרך שהם מכירים והיא הנוחה להם ביותר.

אני, למשל, טיפוס כזה. אין לי סבלנות ללמוד ממישהו אחר. זה סיזיפי ומעצבן אותי מאוד.

כשאני יושב בשיעור אני נוכח-נפקד. קשה לי להיות מעורב בלימוד קבוצתי, ואת החומר אני קולט הכי טוב כאשר אני יושב עליו לבדי, ללא מפריעים. אותו הדבר בעבודה ובעסקים – אני פועל טוב יותר כאשר אני פועל עצמאי, בלי גורמים אנושיים נוספים העלולים לשבש לי את תהליכי החשיבה והביצוע.

מסיבה זו עזרה מאנשים עלולה להפריע לי יותר מאשר לעזור לי. אני מעדיף להמנע מלבקש עזרה, ותחת זאת להסתדר בעצמי, כי כך אסתדר טוב יותר.

כמוני יש הרבה אחרים, המעדיפים לחשוב לבד, להתלבט לבד, להחליט לבד ולפעול לבד. האופציה של לערב גורם נוסף בתהליך הזה, גם אם אובייקטיבית היא עשויה לעזור, אינה טובה לדידם, וייתכן שתביא אותם לתוצאות נמוכות יותר.

 

• אוהב לפתור לעצמי את הבעיות שלי.

יש את אלה שנורא אוהבים שמישהו בא ופותר להם את הבעיות שלהם. זה פוטר אותם מכאב הראש הזה של טיפול בבעיה, הכרוך בהשקעת זמן, אנרגיה ועצבים, ועשוי גם לתת להם פתרון איכותי למצב, בלי להסתבך יתר על המידה.

יש את אלה האוהבים ההיפך. הם מעדיפים להסתדר בכוחות עצמם, להביא את הפתרון באמצעים העצמיים העומדים לרשותם ובלי להזדקק לעזרת אחרים, וזאת מכיון שהם מפיקים הנאה מעצם התהליך של חיפוש הפתרון לבעיה.

אנשים כאלה הם אנשים שאוהבים אתגרים. בכל בעייה הם רואים לא רק את צורך לפתור אותה, אלא הזדמנות לחוות תהליך של ניסוי וטעיה, ללמוד ולהכיר תוך כדי דברים חדשים, ואולי אף להכשל עד שזה מצליח. תהליך כזה מוסיף להם עניין הרבה יותר מאשר לקבל הסבר או דרך פעולה מוכנים לשימוש.

נטייה זו היא אמנם לא הכי פרקטית. היא דורשת לעיתים קרובות הרבה זמן והתעסקות ועלולה לעכב את ההגעה לפתרון הבעייה, ולגבות בדרך מחיר מסוים, שאפשר לחסוך אותו עם קצת עזרה והכוונה פה ושם. אך דוקא בשל אופייה, עבור אנשים מסוימים, או במצבים מסוימים, היא עשויה להיות הדרך המועדפת.

 

• מעדיף לשלם עבור דברים מאשר לקבל אותם

כאשר אני קונה שירותים ממישהו במקום לקבל טובה מחברים, אני חש שהוא חייב לתת לי שירות מלא. לא בהכרח שייתן לי שירות כזה, אבל לפחות ברמה הפורמלית/משפטית, הוא מחוייב אלי ויש לי זכות לדרוש ממנו לעשות את זה, או אפילו לא לשלם לו אם הוא לא נותן לי את מה שהבטיח. מאידך, במסגרת של “טובה” שקיבלתי חינם או במחיר מוזל, המשפט שלא מערבבים עסקים עם משפחה וחברים עלול להתברר כנכון; ייתכ­­­ן ואקבל שירות טוב, אך יכולות להיווצר סצנות לא נעימות מנזק שייגרם לי מעצה או שירות לא טובים  או מתקלה שקרתה. כך, אם חבר ישבור לי דברים במהלך הובלה, לא יהיה לי למי לפנות לתבוע פיצוי. וגם אם שלמתי לחברי עבור ההובלה, ארגיש לא נעים לדרוש שיפצה אותי. אך אם מוביל בשכר יעשה את זה, אוכל לדרוש זאת בהחלט.

כל זה ברמה הפורמלית. במציאות הדברים יכולים לפעול קצת אחרת; אם שילמתי לבעל מקצוע ותבעתי אותו על נזק ספק אם יפצה אותי, וגם לא בהכרח שאקבל ממנו שירות טוב. כך לדוגמא, רבים חושבים כי בקבלת שירותים בכסף מעורך דין רמת הייצוג המשפטי שתתקבל תהיה איכותית יותר והעו”ד יהיה מחויב יותר מאשר קרוב משפחה שיעשה את השירות במחיר נמוך יותר.  אך זו הנחה שאינה בהכרח נכונה; כשנותן שירות הינו בעל קרבה אישית יש לו סנטימנט ורצון כן להוציא תוצאות טובות ולכן יהיה מחויב יותר לשירות טוב ולתוצאות איכותיות, מאשר זה הפועל על בסיס שכר טרחה בלבד. לכן, לא בטוח שהתחושה הזו שאם אני משלם אני מקבל יותר, מבוססת על נתונים אמיתיים. ייתכן והיא נכונה במצבים מסוימים, אך ברמה הכללית ניתן לומר שלנותני טובה עם זיקה אישית אלי, כמו ידידים ובני משפחה, תהיה יותר מחוייבות שתשפיע לטובה על רמת השירות שיתנו לי.

 

• אני קנאי לפרטיות שלי. אף אחד לא אמור לדעת מה קורה אצלי.

אני טיפוס פרטי. רבים מאיתנו כאלה. ומכיון שכך, אני לא רוצה לערב חברים וקרובים בעניינים האישיים שלי, ובשל כך אני נמנע מלפנות לעזרה בעניינים כאלה. “עניינים כאלה” לא חייבים להיות מאוד אישיים; לפעמים כדי לטפל גם בעניינים שאינם מוגדרים ממש כ – “אישיים” יוצא שיש צורך להכנס אלי הביתה, להגיע אלי לעבודה, לבדוק את האוטו שלי, ונוצרות כל מיני סיטואציות שבאופן רגיל אנשים הקרובים אלי לא אמורים להיחשף אליהן, ואת זה אני לא אוהב. זה מרגיש לי יותר מידי, ועוד יותר כאשר מדובר בעזרה בענייני כספים, רפואה, זוגיות, חינוך ודברים מהסוג הזה. דברים כאלה אני מעדיף לשמור בפרטיות מוחלטת, ואם יש צורך לחשוף אותם, אני מעדיף שזה ייעשה הרחק מעינם הבוחנת של קרובי וחברי.

 

• זה בא מהבית. לימדו אותי לא לבקש עזרה.

פעמים רבות אנשים נמנעים מלפנות לאחרים לעזרה מכיון שכך חונכו לעשות; לדעת להסתדר לבד, לא לחשוף חולשות ובעיות ולשמור על דיסקרטיות מקסימלית, לפחות במה שקשור לדברים שלא הולכים חלק. לא נדיר לראות משפחות הנוהגות כך. רבים האנשים הרגילים לכך שהכל נשאר במשפחה ודברים לא יוצאים החוצה, חלילה וחס. אנשים כאלה נדיר שתראה אותם פונים לעזרה, וספק אם ייחשפו פעם בחולשה כזו או אחרת. לרוב הכל אצלם נראה תמיד בסדר, כי זה מה שהם הורגלו להחצין לסביבה.

אני, למשל, טיפוס כזה. חלק מהיותי חסכן גדול בקבלת עזרה נובע מכך שכך הורגלתי מילדותי, וזה נכון גם לגבי הנטייה הכללית שלי לחסוך בפרטים שהסביבה לא חייבת לדעת, בודאי אם מדובר בכאלה המציירים אותי בסיטואציה בעייתית.

לעומתם קיימים אנשים שמטבע תרבותם וחינוכם אין כל פסול בכך שיש בעיות הדורשות קבלת עזרה כזו או אחרת. הם רואים בכך דבר לגיטימי,  ולכן לא קשה להם לפנות ולבקש עזרה.

 

• מעדיף לשמור טובות למצבי קיצון. מחכה ליום הדין

גם כאשר קיימים אנשים העשויים לתת עזרה, כדאי לחשוב פעמיים האם לבקש אותה. וזאת משתי סיבות.

סיבה ראשונה – כפי שכבר כתבתי, לכל דבר יש מחיר, ואם עבור עזרה המתקבלת ממישהו אחר  אצטרך להחזיר בעתיד, מוטב לקבל כמה שפחות כדי לצמצם את מחויביותי.

סיבה שנייה – יש גבול כמה הסביבה יכולה לגמול לי. גם משאבי העזרה שהסביבה מסוגלת להעניק לי הינם מוגבלים; אם אבקש ואקבל שוב ושוב יכול ואגיע למצב בו אמצב את עצמי בעיני הסביבה ככזה המבקש כל הזמן, ומי שמבקש הרבה, בשלב מסוים כבר לא רוצים לתת לו. ולאו דוקא כי אי אפשר, אלא כי נמאס. כי הוא תלותי מידי, כי הוא מבקש יותר מידי, כי אין לו בעיה להטריח במקום לטרוח להסתדר בעצמו..

מסיבה זו קיימים אנשים שנמנעים בדרך כלל מבקשת עזרה, אלא אם מדובר במקרים מיוחדים ממש. לרוב הם יתמודדו לבד ויפתרו את בעיותיהם ללא עזרה. רק במצבים בהם כלו כל הקיצים, רק כאשר הם נמצאים בבעיה חמורה שבאמת אין ביכולתם להתמודד איתה בכוחות עצמם הם ייפנו לעזרה. בדרך זו הם  ממצבים את עצמם ככאלה שאינם מבקשים עזרה בדרך כלל, ואם הם מבקשים עזרה, הם כנראה באמת זקוקים לה, והסביבה תעניק להם בהתאם.

בנוסף, מכיון שהם כמעט ולא פונים לסיוע מאחרים, מעטות הסיטואציות בהן הם נותרים חייבים משהו למישהו, וכך אין לאנשים אחרים עליונות עליהם (לפחות במה שקשור למחויבות של שמור לי ואשמור לך..) וזוהי נקודה חשובה מאוד מבחינתם.

 

• לא רוצה להיות לנטל

שום דבר לא בא משומקום, וגם טובות שאנשים עושים לנו יכולות להכביד ולעלות להם בזמן, באנרגיה, בעצבים ולעתים אף בכסף. מסיבה זו מלווה אותי תחושה לא נעימה כשאני מבקש ממישהו לעשות עבורי משהו. כמובן שיש סיבות אחרות שהזכרתי, אבל זו רלוונטית תמיד. פשוט לא נעים לי שמישהו מתאמץ בשבילי. קשה לי לחשוב שאני הטרחתי מישהו או גרמתי לו להתאמץ בשבילי, זה מפריע לי. אני חי יותר בשלום עם העובדה שאני אתאמץ עבור עצמי, מאשר אחרים יתאמצו בשבילי. כזה אני.

 

יתרונות

• חסכון כספי

לרוב, קבלת עזרה ממכרים או ממשפחה עשויים להיות בעלות נמוכה יותר, מאשר פנייה למישהו אחר בתחום. למשל, שימוש באבא שייצג אותי כעורך דין יהיה זול משמעותית משכירת שירותיו של עורך דין אחר. שימוש בחבר לצורך העברת דירה יעלה הרבה פחות מאשר פנייה לחברת הובלות; הסעה של קרוב משפחה לשדה התעופה תעלה הרבה פחות מנסיעה במונית ושיעורים פרטיים לילד יהיו זולים יותר אם ינתנו על ידי קרוב לעומת מורה פרטי רגיל. כך, בקבלת טובות ושירותים מהקרובים לנו, אנו יכולים לחסוך משמעותית בעלויות, לעיתים אף בסכומים גבוהים מאוד.

 

• כיבוי שרפות

פתרון הבעיה באופן נקודתי יכול להציל את המצב ולמנוע הדרדרות למצב בלתי ניתן לתיקון.

קיימים מצבים אקוטים בהם באופן עצמאי אין פתרון לבעיה, או שמחיר הפתרון הוא יקר מידי. או אז קיים צורך דחוף להציל את המצב באמצעים פחות קונבנציונאלים. כך למשל, כאשר אדם שקוע בחובות עצומים, אף בנק לא ייתן לו אשראי, והאופציות האחרות לצאת מהבור הכספי הן לפנות לשוק האפור או למכור כליה.. במצב כזה עדיף  לו לפנות להורה, אח או ידיד שיסכים להלוות את הסכום הנדרש ולתת לו אויר לנשימה. נערה צעירה שנכנסה להריון לא מתוכנן, עדיף שתפנה לאמה או למבוגר אחראי אחר שילווה אותה בתהליך במקום להתמודד לבדה באמצעות גורמים בלתי מקצועיים העלולים להזיק לה. סיטואציות כאלה ורבות נוספות  מחייבות פעולה מהירה יחסית, גם במחיר של קבלת עזרה מגורמים חיצוניים, בכדי למנוע נזק בעתיד.

 

• קיצור זמנים וחסכון במאמצים.

פעמים רבות הסבר אחד יכול לחסוך מהלך שלם של חקירות ובירורים עד ההגעה לפתרון. קיימים אנשים שיש להם כשרון לדברים שלנו אין שמץ של מושג בו, ומה שהם מסוגלים לפתור לי ב – 5 דקות אני לא אצליח לעשות בשבוע. כך שלצורך העניין, אם יש לי נזילה בדוד או בברז, או שאין לי מושג איך קודחים בקיר, עדיף שאמחל על כבודי ואבקש מהשכן שיעזור לי לבצע זאת במקום להסתבך בעניינים פעוטים כאלה. הדבר נכון גם לגבי קבלת עזרה בעשה ואל תעשה בניהול עסק, ברכישת רכב או בית ובנושאים רבים נוספים. עצה מבעל ניסיון לגבי נושא שאיני מתמצא בו או בסיטואציה שאיני יודע כיצד לנהוג בה עשויה להיות מועילה מאוד ולחסוך לי זמן, כסף, אנרגיה, תקלות וטעויות מהותיות שעלולות להזיק לי.

 

• הכרת הסיטואציה תביא להתמקדות בפתרון

בקבלת עזרה אני עשוי להכיר וללמוד את הבעייה יותר טוב ובכך לדעת באיזה פתרון להתמקד.

לעיתים יש לי בעייה שאיני יודע אפילו איך לגשת אליה. חוסר הידע המוחלט בסיטואציה שנקלעתי אליה מקשה עלי את ההתמקדות בחיפוש אחר פתרון מתאים. במצב כזה, אדם בעל נסיון והיכרות עם התחום יכול לתת לי היכרות ראשונית וכיוון איך לגשת לעניין, מה נקודות התורפה בו ובהתאם מה הפתרון שעשוי לעזור לי. זוהי עזרה בסיסית שבמצבים מסויימים אני חייב לקבל, ובלעדיה כל צעד שאעשה עלול להיות שגוי ולהסב יותר נזק מתועלת.

בנוסף, מעבר להכוונה המיידית שעזרה כזו עשויה לספק, היא מוסיפה לי ידע רלוונטי ומושגים לגבי אסטרטגיה לפתרון בעיות והתנהלות נכונה. בכך היא נותנת לי כלים טובים יותר להצלחה ולהתמודדות אם אקלע לסיטואציות דומות בעתיד.

 

• שיפור היכולת החברתית ורכישת הרגלים להתנהלות יעילה.

לבקש עזרה ולתת עזרה אלו דברים שעשויים לחסוך הרבה מאוד זמן, מאמצים וכסף, ולהועיל לנו בטווח הקצר ובטווח הארוך.

בטווח המיידי זה נותן לבעייה פתרון מהיר ואולי אף טוב יותר ממה שאנו עשויים להשיג בכוחות עצמנו. בטווח הארוך זה מקנה את היכולת לבטא דברים שאנו זקוקים להם, להתגבר על מחסום הבושה ולפנות למישהו שיעזור לנו בפתרון הבעיה,  ובכך נוצרים הרגלי התנהלות יעילים וענייניים יותר, בלי האגו המיותר הנלווה לסיטואציות כאלה. כאשר עושים זאת, משפרים את התקשורת עם הסביבה, את היחסים הבינאישיים, לומדים לחשוב ולהתנהל בצורה פרקטית ופחות תדמיתית,  לומדים למי כדאי לפנות לעזרה ואיך, ומי לעומת זאת, יסרב לעזור.

בנוסף, כאשר נפתחת האפשרות לפנות לעזרה (ברמה הפסיכולוגית, טכנית היא קיימת גם אם לא מכירים בה) דברים נעשים הרבה יותר פשוטים וקלים לפתרון, מה שמאפשר לנו לטפל במהירות ובקלות יחסית בבעיות שאנו נתקלים בהן,  בלי לדחות את הטיפול בהן ובלי לסבול את תוצאות הדחייה שעלולות להגרם מהזנחת הבעייה.

כך, אובדן הבושה מאפשר לנו למקסם את מה שאנו יכולים לקבל מאחרים, עוזר לנו להגן על האנטרסים שלנו ושל היקרים לנו ותורם לפונקציית הצרכים שלנו בטווח הארוך.

 

• יצירת קשרים

אנו, כבני אדם, זקוקים לקשר עם הסביבה. קשרים משפחתיים, חברתיים ועסקיים ושיח עם הסביבה הם דבר חיובי, המאפשר לנו לבטא את עצמנו, להעצים את חוויותינו ולהועיל לנו גם בהיבט הפרקטי, כמעט בכל תחום בחיים.

כאשר אני פונה לעזרה, אני יוצר תקשורת ושיח עם הסביבה, וספציפית עם אנשים שעשויים להועיל לי, וזאת בשני מישורים:

א. יחסי תן וקח – נוצרים קשרי גומלין עם אנשים  וארגונים על בסיס של יד רוחצת יד; עזרו לי עכשיו, בעתיד אעזור להם, וחוזר חלילה. זה דבר היוצר מעין מחויבות הדדית שיכולה להיות שימושית מאוד ולעזור רבות לשני הצדדים.

ב. הכרה של אנשים שעשויים לעזור בתחום. גם אם האדם הספציפי אליו אני פונה לא יוכל לתת מענה לבעיה שלי, הוא עשוי להפנות אותי למי שכן יכול לעזור לי. באופן כזה, מעבר לפתרון המיידי של הבעיה, אני יכול להגיע  לאנשים המתמחים בתחום, להרחיב את המעגלים המקצועיים והחברתיים שלי ואלה עשויים להביא אותי לסביבה עסקית וחברתית חדשה. כך יכול להווצר מארג של קשרים שירחיבו את אופקי ויביאו אותי להיכרות עם תחומים שלא הכרתי, ויכולים לשמש לי ככר להתפתחות כלכלית ואישית.

 

 

אחרי כל ההתבוננות הזו והדיבורים על בעד ונגד עזרה, אני יכול לומר שלשנות את אופיי ונטיותי ולפנות לעזרה יהיה צעד קשה עבורי, ואני מאמין שגם לחלקיכם, כי קשה לשנות הרגלים..

ועדיין, פירטתי כאן אספקטים שעשויים להיות רלוונטים לכל מיני סיטואציות שאנו עשויים להמצא בהם. לא כולם מתאימים לכל המצבים, לא כולם נכונים תמיד. אך אני מאמין שאם נשתמש בשכלנו ובחוש הביקורת שלנו, נוכל להתאימם למצבנו, והם עשויים להיות לנו לעזר.