הכירו את עומר. בחור משכיל למדי, בעל תואר ראשון ותואר שני בכלכלה, אותם רכש באוניברסיטה נחשבת. לפני כ -20 שנה גויס למשרת כלכלן בעלת תואר מפוצץ במוסד מוכר. לאחר גיוסו הגיע לעבודה חדור מוטיבציה וצמא לתרום ולקדם, ואף השקיע, יזם וקידם בפועל תהליכי קבלת החלטות וביצוע פרוייקטים, תוך שיתוף פעולה עם דרגים גבוהים בארגון.

 

אך די מהר הבין שזה לא בשבילו. ההבטחות שניתנו לו על מקום עבודה בו יבטא את הפוטנציאל הטמון בו התבררו כרחוקות מן המציאות הבינונית אותה גילה. העבודה המקצועית שהוא נותן לא מוערכת, אנשים פחות מרמתו עושים הרבה פחות ומקודמים הרבה יותר, וההתנהלות של חלקם מבהירה לו שכדאי שירגיע, כי חבל על האנרגיות., וכך, מעובד חדור מוטיבציה הפך להיות מה שהארגון ציפה ממנו להיות – עובד בינוני וחסר יצירתיות.

 

כשעומר הגיע לעבודה לראשונה הוא לבש חליפה. לאחר תקופה קצרה ירדה החליפה, ונשארה החולצה המכופתרת.. בהמשך נפטר מחולצת הכפתורים ועבר למשהו נח יותר – חולצות פולו. גם בגזרת המכנסיים והנעליים חלו שינויים, עד שהגיע למצב בו הכל היה כשר – סניקרס, ג’ינס וטי שירט שלטו במלתחה. גילוח היה תלוי בזמן ובזמינות המים החמים באותו בוקר. הוא ידע שהרמה המקצועית שלו יורדת. שיכולות החשיבה שלו מדרדרות, שהוא לא אוהב ולא מכבד את העבודה ואת מקום העבודה. הוא ידע שהוא יכול להצליח הרבה יותר במקומות אחרים. כל זאת הוא ידע, אבל הוא נשאר לעבוד שם.

 

מה שכן, בחיים הפרטיים לא היה לו רע בכלל – עומר ביקר ביעדים רבים בעולם, שרובנו לא יודעים היכן הם נמצאים על המפה. עומר הרבה לנגן עם חבריו בגיטרה ולבלות עם אשתו וילדיו. באופן כללי, הוא הרבה להתעסק בתחביבים וחיי הפנאי שלו היו עשירים ביותר.

 

כעבור כמה שנות בטלה, עומר החליט שהגיע הזמן לחזור לשוק. הוא עזב זמנית את מקום העבודה, ביצע כמה יוזמות עסקיות מוצלחות, עשה הרבה כסף ובזבז אותו על מלונות יוקרה, חופשות, חפצי אומנות וריהוט יוקרתי. כעבור שנה של חגיגות ובזבוזים החליט עומר שהוא זקוק ליציבות ושב למקום העבודה הישן והטוב. אז בילה בו 8 שנים נוספות, הדומות, פחות או יותר, אחת לרעותה.

 

לאחר 8 שנים החליטו במקום העבודה של עומר שהגיע הזמן לעזוב את תל אביב ולעבור לירושלים. משרדי החברה שינו כתובת, ולשגרת יומו של עומר נוספו נסיעות מתישות, לא לחו”ל, לעבודה. מגיפת הקורונה שמה קץ לנסיעות התכופות לחו”ל, ועומר נאלץ לבלות תקופה מסוימת בחל”ת שלאחריה ניתנה אפשרות לעבודה מהבית. הטראומה של המרחק הגאוגרפי ממקום העבודה מול השהייה הממושכת בבית הדהדה חזק בהכרתו, וניערה היטב את תודעתו. אז הבין עומר שזה נגמר. נמאס לו. הוא לא רוצה להמשיך ככה יותר. עומר הגיש את התפטרותו.

 

הסיפור של עומר הוא סיפור של רבים. הרבה מאוד אנשים לא מרוצים ממקום העבודה שלהם ומהתחום בו הם עוסקים ולמרות זאת הם ממשיכים באותו מקום עבודה ובאותו תחום עיסוק. לעיתים משנים מעט – מחליפים בין מקום עבודה כזה למקום דומה אחר, אך בשורה התחתונה לא מבצעים שינוי תעסוקתי אמיתי. מחתימים כניסה, עובדים מכח האנרציה וחושבים איך לסיים את היום, להחתים יציאה ולחזור הביתה. גם הם, כמו עומר, מוצאים להם פיצוי מן הצד בעיסוקים אחרים שמעניינים אותם- ספורט, בישול וכדומה, ובגזרת העבודה שומרים על מצב סטטי לכאורה. בכך הם מתכוונים לשמר את מצבם התעסוקתי מבלי להכנס לאתגרים חדשים העלולים לערער את הנוחות היחסית בה הם חיים. וזאת למרות העובדה שרמת ההזדהות שלהם מצבם התעסוקתי אינה גבוהה, בלשון המעטה.

 

ככלל, חוסר ההזדהות עם התפקיד והעיסוק מביאה לירידה ברמת המוטיבציה, ובכך גורמת לבחירה בדרך הקלה. במצב כזה, העובד ינסה “להקטין ראש”, לבחור באופציות היותר קלות, לעבוד כמה שפחות. התנהלות כזו מביאה לירידה ברמה המקצועית וביכולות החשיבה והביצוע. בנוסף, ה”בריחה” מהתעסקות שאינה הכרחית בעבודה מביאה לכך שההתמצאות בסביבת העבודה אינה מדביקה את קצב ההתקדמות הכללי בתחום העיסוק, ובכך הופך העובד להיות יותר ויותר לא רלוונטי, ועם פחות יכולות לקדם את עצמו בעיסוק הנוכחי שלו ואף בעיסוקים אחרים. זוהי כרוניקה של הדרדרות נפוצה מאוד.

 

איך זה קורה?

 

אנשים בוחרים בעיסוקים מסוימים מסיבות שונות, לרוב מכיון שמדובר במקצוע פופולארי ו/או שהסביבה הקרובה – ההורים, המשפחה, החברים – אמרו להם שזהו מקצוע טוב שכדאי ללמוד אותו,. אך פעמים רבות לא בחנו ספציפית את השאלה האם זה מה שמתאים להם, או מה שליבם חפץ. לעיתים גם אחרי שבחרו בתחום מסוים שאהבו והשקיעו בו כסף וזמן – הם מגלים שמדובר במקצוע שאי אפשר להתפתח בו, שעתיד להיעלם, או שהפרקטיקה שונה ממה שחשבו והם לא באמת מגשימים את עצמם כפי שהיו רוצים. סיבות כאלה ועוד סיבות רבות אחרות מביאות אנשים למצב בו הם לא אוהבים ולא רוצים לעסוק מה שהם עוסקים.

 

 

למה אנחנו בוחרים במקצוע שלנו?

 

הבחירה שלנו במקצוע מסוים מורכבת, לרוב, מהרבה מאוד סיבות ומניעים; מנסיבות חיים – כמו תחביב שהפך למקצוע ועיסוק של ההורים שעבר אלינו בירושה, מהאופציות שהיו ברשותנו כשבחרנו במקצוע הזה ולא אחר, מייעוץ שקבלנו, מהאופי שלנו, מחינוך שקבלנו, ממה שאנו חושבים על עצמנו, מתדמית שאנחנו רוצים ליצור לעצמנו וממה שהסביבה חושבת שאנחנו צריכים להיות. בדרך כלל הבחירה שלנו תהיה מורכבת מכמה סיבות ומניעים, חלקם מהותיים יותר בהחלטה, חלקם פחות.

 

אנחנו נפרט את הסיבות שלדעתנו אנשים בוחרים מלכתחילה במקצוע מסוים ומדוע הם ממשיכים לעסוק בו, מנקודת המבט של היתרונות והחסרונות שקיימות בבחירות האלה: היתרון הגלום בבחירה הראשונית, ההכרה בכך שהמקצוע לא מספק, והיתרונות והחסרונות בהישארות במקצוע הזה.

 

שלב הבחירה

 

• סטטוס.
  רבים פונים ללמוד ולעסוק במקצועות הנחשבים סמל סטטוס, הנחשבים כ – “טובים” – להיות טייס, רופא או מהנדס מחשבים זה נחשב יוקרתי ומבטיח. אין ספק שתחומי עיסוק מסוג כזה בדרך כלל מתגמלים הן כלכלית והן חברתית, והם עשויים לפתוח דלתות, לפתח מערכת קשרים ענפה וגישה לאנשים ומקומות שיצרו הזדמנויות נוספות להתפתחות. הילת המקצוע היא פרסטיז’ה שמשליכה על כל תחומי החיים: מביאה כבוד והערכה, והעוסק בהם נחשב כאדם מוצלח ובעל הישגים שיש להתחשב בדעתו. ברמה הכלכלית הוא יוכל למצוא עבודה טובה בקלות יחסית בשל הביקוש הגדול ביחס להיצע, הבנקים ייתנו לו אשראי, וברמה האישית הוא נחשב שידוך טוב ויהיו לו אפשרויות טובות ורבות יותר מבחינת בני זוג פוטנציאלים.

 

 

• דימוי עצמי.
  בדומה לסמל סטטוס שמקצועות מסוימים מספקים, הבחירה במקצועות בהם עשויה לנבוע מכך שהיא מעלה את הדימוי העצמי של מי שבוחר בהם. מעין אישור לכך ש”אם אני עוסק בעיסוק כזה וכזה (מרצה באוניברסיטה, זמר, שחקנית וכד’) אות הוא שאני אדם מוצלח ובעל יכולות והישגים”.

 

• הגשמת ציפיות
  פעמים רבות אנו בוחרים במקצוע מסוים כדי להגשים את הציפיות שההורים תולים בנו. הורים רבים מעבירים לילד את המסר שהם רוצים שכשיגדל יהיה “משהו” – שיגיע להישגים מרשימים, שימצה את הפוטנציאל העצום הטמון בו ויעסוק במקצוע מסוים, שלפעמים גם נוקבים בו בשם. כמו כן הורים רבים מצפים שילדיהם ימשיכו בתחום העיסוק שהם עוסקים בו – ניתן לראות זאת בצורה בולטת אצל רופאים, בהם קיים שיעור גבוה של ילדים הממשיכים בדרכם ועוסקים ברפואה. ציפיות כאלה מסלילות אותנו לבחור מקצוע על סמך בחירה שאחרים עשו בשבילנו, מבלי לברר האם הוא מתאים לנו באמת.

 

 

• עסק משפחתי
  בהרבה מאוד מקרים אפשר לראות שהורים מצפים שהילדים ימשיכו את העסק המשפחתי אותו עמלו להקים במשך שנים רבות. המשבצת של הממשיך בעסק הזה שמורה באופן טבעי לילד, ובמצב כזה ברור מאליו שתפקידו של הילד להמשיך לנהל את העסק, ולא חשוב האם הוא באמת רוצה בכך. ניתן לראות זאת בהרבה מאוד מקרים וזה בולט במיוחד בחברות הגדולות – משפחת אריסון, משפחת שטראוס, משפחת עופר ורבים נוספים, בהם האימפריה העסקית היא עסק משפחתי לכל דבר, שהממשיכים הטבעיים שלו הם ילדי המייסדים. הדברים נכונים גם לגבי עסקים בהיקף קטן יותר, כמו משרדים של עורכי דין, רואי חשבון, ועסקים תחומים נוספים המנוהלים על ידי משפחה.

 

 

• פרנסה
  פעמים רבות השיקול העיקרי בבחירת מקצוע הוא השיקול הכלכלי, או במילה אחת – כסף. כסף זה דבר חשוב, ולכן רבים בוחרים במקצוע שעשוי להביא הרבה כסף, לפרנס בכבוד ולהעניק יציבות כלכלית. השיקול הזה הוא מחשבה מושכלת המוביל לבחירה במקצועות בעלי אופי מסוים (ריאלי, בד”כ) שקיימת בהם אפשרות להרוויח סכומים נאים, אך לא בהכרח מתאימים לכל אחד.

 

 

• מודל לחיקוי
  הבחירה במקצוע מסוים יכולה להיות מושפעת מהגדרת היעד של חיקוי דמות מסוימת אותה הערצנו, בין אם מדובר באדם שהיה קרוב אלינו ובין אם בדמות אחרת שהופיעה בחיינו. בתפיסה שלנו, תחום העיסוק של אותה דמות הוא חלק בלתי נפרד ממנה, ואולי אף התכונה העיקרית שעוררה בנו הערצה. בין אם היה זה אחד מההורים שלנו, סבא או סבתא, ובין אם כוכב קולנוע או מנהיג דגול – במחשבה של “אני רוצה להיות כמוה/ו” בעצם מתבצעת הבחירה שלנו במה לעסוק, והיא מייצגת את השיקול העיקרי המוביל אותנו להחלטה הזו.

 

 

• ציפיה שמגשימה את עצמה
  הסביבה נוטעת בנו מגיל צעיר מסלול שהיא סבורה שאנו אמורים ללכת בו, ומתווה לנו קו. הציפיה מהסביבה יכול ומתבססת על יכולות שהתבטאו בפועל. ילד שטיפל באמפתיה בחיות והציל חיות פצועות שמע רבות את המשפט “כשתגדל תהיה וטרינר”, ילד שפירק והרכיב מכשירים אלקטרונים שמע לא פעם את המשפט ” אתה תהיה מהנדס מוצלח”, ולילדים שהפגינו כשרון דרמה אמרו שכשיגדלו יהיו שחקנים. אלו מסרים שעוברים אלינו מהסביבה עוד מגיל צעיר, ונטמעים בהכרה ולאחר מכן בתת הכרה כמשהו שאך טבעי לנו לעסוק בו, והם מעצבים את ההכרה העצמית ביכולות שלנו ובהתאם לכך את השאיפות המקצועיות שלנו.

 

• אופק של התקדמות.
  פעמים רבות בחירת המקצוע נעשית על סך ההבנה של איך העתיד המקצועי אמור להיראות. זאת אומרת, הבחירה היא לא רק במקצוע אלא גם במסלול קידום ובהתאם לכך – משכורת חזויה. דוגמא טובה לכך אלו הם אנשי הקבע שמסלול הקידום והמשכורת צפויים וידועים להם מראש, ועל סמך נתונים אלה קבלו את ההחלטה להשאר בצבא קבע. ניתן לראות זאת גם אצל עובדי הייטק ועובדי מדינה שנורמות השכר ואפשרויות הקידום בתחום הינן ידועות מראש, פחות או יותר. באופן דומה תתכן חשיבה רחבה יותר של בחירה במקצוע מסוים שיאפשר לך להפוך לעצמאי – מרו”ח או ע”ד לאיש עסקים. כך או כך, השיקול המנחה בהחלטה באיזה מקצוע לבחור אינו רק המקצוע עצמו, אלא אפשרויות הקידום וההתפתחות הגלומות בו.

 

• אני לא יודע מה בא לי.
  היעדר הבנה איזה מקצוע עשוי להתאים לנו עשויה להוביל אותנו לנקוט בשיטת האלימינציה. מכיון שאנו לא באמת יודעים במה אנו רוצים לעסוק, אנו שוללים את המקצועות שבודאי אין לנו רצון לעסוק בהם, ונותנים לשיקולים אובייקטיבים אחרים להוביל אותנו להחלטה בבחירת מקצוע, כגון רמת השתכרות, יציבות תעסוקתית, יוקרה, זמן פנאי וכד’. באופן כזה, הבחירה נעשית מתוך מחשבה שבודאי לא מדובר בטעות קולוסאלית, וגם אם אנו לא סגורים על עצמנו, זה בטח משהו בכיוון שהיינו רוצים להגיע אליו.

 

• השיקול האובייקטיבי
  לעיתים בעת ההחלטה על בחירת המקצוע אנו מודעים למה שליבנו חפץ ולנטיות האמיתיות שלנו, אולם לא נותנים להן משקל בהחלטה מהסיבה שאלו לא מספיק חשובים מכדי להכנס לרשימת הקריטריונים האובייקטיבים שצריכים להתמלא בבחירת המקצוע, כגון: רמת השתכרות, יוקרה, יציבות תעסוקתית ועוד. באופן כזה, אדם יכול להיות לרצות לעסוק ברפואה אלטרנטיבית אך במקום זאת הוא יפנה ללימודי רפואה משום שאלה נחשבים ליוקרתיים יותר, ואחר ירצה להיות מורה אך במקום זאת ינצל את הפסיכומטרי הגבוה שקיבל ויפנה ללימודי מדעי המחשב העשויים להניב לו הכנסה גבוהה (יותר ממשכורת של מורה) בעתיד. וכך, בחר במה שנחשב איכותי יותר במקום בנטיות לבו.

 

• פחד
  פעמים רבות אנשים נמנעים מבחירה במקצוע מסוים בו היו רוצים לעסוק בשל הפחד מהמחיר שידרוש מהם , כגון: עמידה בלחצים, אחריות כבדה, עמידה בפני קהל, כל אחד והפחדים שלו. קיימים אנשים הנמנעים מלכתחילה מלהכנס לעיסוק מסוים מכיון שהם יודעים שמחיר ההצלחה (שהם מסוגלים להגיע אליה) עלול להיות גבוה ביותר. אחרים פשוט פוחדים מכשלון, ועל כן מוותרים מראש על מה שהם אוהבים. ניתן לראות זאת במקצועות בהם קיימת חשיפה גדולה לקהל ותקשורת. כך לדוגמא, ספורטאים נדרשים להתמודד עם לחצים אדירים, החל באימונים אינטנסיביים וכלה בהשגת יעדים מול קהל ותקשורת. מרצים נדרשים להיות תמיד חדים, מפוקסים, בעלי ריטוריקה טובה ושליטה מלאה בחומר תוך כדי עמידה מול קהל. פוליטיקאים נדרשים לעמוד בלחצי דעת הקהל, התקשורת, בעלי הון ובעלי אנטרסים, תוך כדי חשיפה מתמדת ללכלוכים שצצים מהבוידעם. מקצועות כאלה ומקצועות נוספים – אנשים נמנעים מלעסוק בהם בשל הפחד מכשלון או ממחיר ההצלחה, ומעדיפים להשאיר אותם בגדר חלום שלא הוגשם, ואולי יתגשם בעתיד.

 

• פאדיחה לעסוק בזה.
  קיימים מקצועות שלגביהם קיימות סטיגמות ולעיתים אף תדמית לא חיובית שעלולה להווצר, ויש המעדיפים שלא ידבקו בהם. אלו מקצועות הקשורים בעיקר לתחום המיני או למגע גופני, כגון: סקסולוג, סרוגייט, מסאג’יסט, ועוד. באופן כזה, ייתכן שיש לך ידיים מדהימות או הבנה מצוינת בפסיכולוגיה של המין, ואלו עשויות להביא לך הצלחה גדולה במקצועות הללו, אולם אתה אפילו לא מנסה בכיוון הזה, כי פשוט לא נעים לעסוק בהם.

 

• אין לי את זה. זה גדול עלי.
  לעיתים קיימת בך אהבה למקצוע מסוים ורצון לעסוק בו, אך חסרים בך הכישורים הנדרשים כדי להצליח בו באמת. קיים בך הכישרון להנות מהעיסוק עצמו, אך לא ברמה שתוכל להצליח בו ולהתפתח בו כעיסוק עיקרי בחיים. באופן כזה, כשרון בציור בו עסקת בנערותך אינו בהכרח מספק כדי להפוך אותך לצייר מצליח, אהבה למוזיקה לא בהכרח תוביל אותך להיות מלחין פורה או מוזיקאי מצטיין. העובדה שקיימות בך יכולות אינה מעידה על כך שנועדת לזה. מכיון שכך, סביר להניח שאם בחרת במקצוע התואם נטיותיך, לא הגעת להצלחות גדולות ואולי אף חווית אכזבות, ואם נמנעת מלהגשים את יכולותיך אלה – בחרת במקצוע שאולי הצלחת בו, אך אינך אוהב לעסוק בו.

 

• הרמת ידיים מראש
  עיסוק מועדף – לא בהכרח קל לרכוש אותו. קיימים מקצועות לא מעטים שהדרך להגיע אליהם יכולה להיות לא קלה, החל בלימודים לרכישת המקצוע וכלה בשגרת עבודה תובענית ומתישה. לדוגמא, הקמת חברת סטרטאפ היא פרויקט מורכב ורצוף קשיים רבים, הכרוכים בהשקעה עצומה של זמן, אנרגיה, כסף וגיוס משקיעים, בעוד שכ -90% מהם נכשלים לבסוף. רוב אנשי העסקים הגדולים הקדישו חלק ניכר מזמנם ומאונם על מפעל חיים שדרש מהם תשומות אישיות וכלכליות גבוהות לאורך שנים ארוכות. בשלב הבחירה, המחשבה על מה תצטרך להקריב ולהשקיע כדי להשיג (אולי) בתחום העיסוק שאתה חולם עליו עלולה להרתיע כל כך, כי המחיר נראה גבוה מאוד, גבוה מידי מכדי שתהיה מוכן לשלם אותו. וכך אתה מוותר על זה מראש והולך על משהו פשוט יותר, מלהיב פחות, אך בר השגה מבחינתך.

 

“משהו לא עובד”.

 

מסתכל על השעון, השעה 17.00 מתקרבת. הולך, מכין קפה, בודק מה מצב הכבישים בוויז. שרדתי עוד יום עבודה לא פורה במיוחד. כבר שנה אני חי ככה, לא מסוגל לסבול את המקום הזה, מעביר יום אחרי יום בתחושת שיעמום וחוסר עניין. העבודה נמאסה עלי כבר מזמן, החופשה הבאה נראית רחוקה מתמיד והפנסיה עדיין לא נראית באופק. כמה עוד איאלץ להמשיך ככה?

 

סביר להניח שהתיאור הנ”ל מוכר לרבים מכם. אין חולק על כך שהעבודה היא דבר מרכזי בחיים והשפעתה ניכרת באספקטים רבים. אדם שאינו אוהב את עבודתו אינו מפיק סיפוק ממנה וייתכן ויהפוך לאדם מתוסכל. סביר להניח שאת עבודתו לא עושה בצורה מיטבית. זהו אדם שלא מתפתח ושוקט על שמריו. התסכול וחוסר המוטיבציה עלולים להשפיע על תחומים נוספים בחייו, כגון: זוגיות, ילדים, ונסיון לפצות את עצמו בדברים אחרים – תחביבים, חופשות, בילויים מסוגים שונים. באופן כללי, אדם שלא טוב לו הופך להיות גרסה פחות טובה של עצמו, והסביבה שלו מחזירה לו בהתאם.

 

בחלקו הראשון של המאמר פירטנו סיבות שונות המביאות אנשים לבחור בעיסוק מסוים שחשבו שעשוי להתאים להם. בפועל, רבים האנשים הנוכחים לראות בחלוף הזמן כי העבודה אינה מה שחשבו שתהיה להם כשבחרו בה. הציפיות שתלו בעבודה שבחרו לא התגשמו, ואם התגשמו, התגלה שזה לא מספיק; העבודה אינה מתאימה מסיבות אחרות אותן לא לקחו בחשבון – העבודה אינה מעניינת מספיק, אינה מקדמת מספיק, אינה נוחה, דורשת רמות גבוהות של זמן ואנרגיה, עבודה בעסק משפחתי יוצרת קונפליקטים. ייתכן גם שהעבודה פשוט אינה מתאימה לכישוריהם ו/או לרצונותיהם, או כי בחרו בה מהסיבות הלא נכונות, או מכיון שהם עצמם השתנו והצרכים שלהם מהעבודה אינם כפי שהיו בעבר.

 

כך או כך, מסקרים שנערכו עולה כי למעלה ממחצית מהעובדים נשארים במקום העבודה על אף שאינם אוהבים אותו ואינם מזדהים אתו.

 

מדוע כל כך הרבה אנשים הנוכחים לראות שמקום העבודה לא עושה להם טוב נשארים בכל זאת לעבוד בו? כיצד ייתכן ששיעור כה גבוה באוכלוסיה מבלה חלק ניכר מזמנו בעיסוק שאינו חפץ לעסוק בו? מדוע בנושא כה מרכזי ומהותי בחיים אנשים מוכנים להתפשר כל כך הרבה?

 

גם כאן קיים מנעד רחב של סיבות אותן אנו מתכוונים לנתח מהזווית של היתרונות והחסרונות הגלומים על אף שאיננו הכי מאושרים בו.

 

 

עלויות ותועלות בלהשאר

 

אחד מהשיקולים העיקריים המביאים אנשים להישאר במצבם הינו השיקול של הימנעות ממצב של חוסר ודאות, וזה מתבטא בכמה אלמנטים:

 

• המניע הכלכלי
  במצב נוכחי קיימת אצלך רמה מסוימת של ודאות לגבי רמת ההכנסה שלך, וכמה אתה הולך להרוויח בעתיד. בסביבת עבודה חדשה קיים חוסר ודאות גבוה יותר לגבי התגשמות הבטחות וצפי שכר שינתן לך, זאת מכיון שאינך מכיר את הנפשות הפועלות, אופי הארגון וההתנהלות שלו, והם אינם מכירים אותך. כל זאת נכון עוד יותר כאשר אתה שוקל הסבה למקצוע שמעניין אותך יותר או להפוך משכיר לעצמאי, שאז רמת הסיכון עולה, ייתכן שתרוויח פחות במקצוע החדש, או שתבלה תקופה עם הכנסה נמוכה יותר מזו שיש לך כעת. זהו חוסר ודאות כלכלי המהווה גורם מכריע לכך שאנשים נמנעים מלשנות מקצוע או מקום עבודה ולהשאר עם השכר הישן והטוב, (הגם שאינו תמיד גבוה או מספק).מצד שני, שינוי יכול להיות מבורך מבחינה כלכלית. בשינוי מקום עבודה, מקצוע או מעבר משכיר לעצמאי ייתכן ותרוויח הרבה יותר. אם תעבוד נכון, תנצל את ההזדמנויות הנקרות אליך ואת הכישורים שלך, תוכל להגיע לרמה הכנסה גבוהה משמעותית ממה שיש לך היום. לעתים צריך להרים קצת את הראש מעל המים, ליטול ריזיקה מסוימת, אפילו במקביל לעיסוק הקיים, ולנסות. אולי זה יהיה סיפור הצלחה. אלו דברים שקורים בשטח. תופעה עכשווית היא שעורכי דין עושים הסבה לתחום ההייטק במטרה להגיע לשכר גבוה יותר ולקבלת אופציות, חלקם מצליחים בכך יפה מאוד.

 

• איך יראה היום שלך.
  רוב האנשים אוהבים שגרה עם סדר יום מסודר וקבוע מראש. גם כאשר מקום העבודה או תחום העיסוק הוא לא הכי כיף, קיים בו היתרון של עבודה בסדר יום מוכר וידוע, המעניק יציבות ורוגע בחיים, וחוסך ממך לנהל את עצמך. זו גם סיבה שרבים מאוד חוששים מהיציאה לפנסיה ומנסים לדחות אותה ככל הניתן – הידיעה שסדר החיים משתנה כאשר אין עבודה מסודרת לקום אליה כל בוקר, וזה מצריך מהם לעשות חושבים ולייצר לעצמם עיסוקים אחרים. אם תשנה את מקום העבודה, את המקצוע או את סטטוס העיסוק שלך (שכיר/עצמאי) – אחת מהתוצאות שסביר שתהיה שסדר היום המוכר ישתנה, תצטרך לארגן את הזמן שלך מחדש, ואם הנך טיפוס שקשה לו להתמודד עם שינויים כאלה או שאינך טוב בלנהל את עצמך – זה עלול להיות הרסני.

 

 

• שינוי חברתי
  שוב, המוכר הוא הבטוח, ושינוי במקום עבודה גורר שינויים בסביבה האנושית. גם אם הקודמת לא היתה מזהירה, היא היתה מוכרת, התרגלת אליה ולכל היתרונות והחסרונות שהיו בה, והמעבר לסביבה חברתית אחרת יכול להיות קשה, בודאי אם אתה טיפוס שקשה לו להשתלב חברתית. אתה תצטרך להתרגל לבוס חדש, לצוות חדש, ואם אתה הופך לעצמאי – אתה תצטרך לנהל את עצמך ולבנות את הסביבה החברתית שלך. הקליינטורה ונותני השירותים יהיו המגע האנושי בסביבת העבודה שלך, ואתה תצטרך להשתמש באופן שונה ביכולות החברתיות שלך ואולי אף לשדרג אותן.שינוי בתרבות ארגונית
  בנוסף לשינוי חברתי קיים גם שינוי ארגוני. מעבר למקום עבודה אחר, למקצוע אחר ולסטטוס תעסוקתי אחר כרוך בשינוי גם בתרבות הארגונית. שינוי כזה המתייחס לקודים אחרים השונים בין ארגון כזה לארגון אחר, ויותר מכך בין מקצועות ומגזרים אחרים. זה נוגע לקודים התנהגותיים, בהתבטאות, בלבוש, בנושאי שיחה, בסגנון עבודה ובמתודולוגית עבודה. מה שנחשב נורמלי במקום אחד, יכול להיות שלילי ביותר במקום אחר. באופן כזה, עבודה במגזר הפרטי אינה דומה לעבודה במגזר הציבורי, עבודה במשרד עורכי דין אינה דומה לעבודה בחברת הייטק, ופורשי הפנסיה של הצבא העוברים לעבודה במגזר אחר חווים שינוי משמעותי בכל פרמטר אפשרי. בנוסף, עבודה כשכיר אינה דומה בשום אופן לעבודה כעצמאי, מכל הבחינות – נורמה של דיווח על משימות בעבודה, על שעות עבודה, סדר יום, חופשות, לבוש, ועוד ועוד – הכל משתנה דרמטית.
  לחלק מהאנשים שינוי כזה אינו שינוי פשוט, ויכול להיות אפילו מפחיד. על כן הם מעדיפים להשאר בתרבות הארגונית המוכרת, אליה התרגלו ואיתה הם יודעים להתמודד, מאשר להסתכן בהתנסות אחרת שלדידם ייתכן ויסבלו ממנה או אף יכשלו בה.
  מנגד, קיימים אנשים המתרגלים בקלות לשינויים כאלה, והם אינם מהווים חסם עבורם אלא אפילו הזדמנות להתפתחות. קיימים גם אנשים החוששים משינוי כזה אך אם יבצעו אותו יווכחו שהוא היטיב עמם, והתרבות הארגונית החדשה הפכה להיות סביבתם הטבעית מכיון שהיא מתאימה להם יותר.- מה שאומר שאם אתם פוחדים משינוי כזה, לא בהכרח שהוא באמת שלילי..

 

• סביבת עבודה – תנאים פזיים
  בתנאים פיזיים הכוונה: המשרד בעבודה, הבנין בו הוא שוכן, הסביבה והעיר בו הם נמצאים, המסעדות הקרובות לעבודה, הנגישות התחבורתית, המרחק מהעבודה לבית ועוד ועוד. כמו עומר,מסיפורנו בתחילת המאמר,עבר אירוע טראומתי בעת המעבר מתל אביב לירושלים – מבנין נעים לבנין שנראה כמו מבצר, מנסיעה של 10 דקות לעבודה עם חניה צמודה לנסיעה קשה בתחבורה ציבורית, מהמסעדות השוות של תל אביב למקומות שפחות נעים לאכול בהם. כמוהו כך אצל אנשים רבים; התנאים הפיזיים והנוחות שמאפשר מקום עבודה או מקצוע כזה או אחר, יכולים להיות קריטיים בשיקול האם להחליף אותם תמורת מקצוע מספק יותר או לא לצאת מאזור הנוחות הזה בשום אופן.

 

• האלמנט הפסיכולוגי – הודאה בכשלון
  לשינוי יש מחיר פסיכולוגי. במצב בו אנשים ממוקמים במקצוע שלהם לאחר שרכשו אותו והתמקצעו בו, קשה לבוא ולאמר שצריך לשנות. שהרי כדי לשנות את תחום העיסוק יש צורך להודות בכך במה שיש אינו טוב מספיק. וזוהי מעין הודאה בכשלון, כי לא נעים להודות שאחרי כל המאמץ, השנים שהשקעת, הכספים שהוצאת, הלחצים שעמדת בהם והויתורים שעשית כדי להגיע למה שהגעת, כל זאת אולי עשית לחינם, כי לא הצלחת להגיע למה שרצית ואולי השקעת לא נכון. זו יכולה להיות פגיעה קשה באגו, שאנשים מעדיפים להמנע ממנה, ולא להגיע למקומות האלה.

 

• השקעה נוספת
  למעבר למקצוע חדש יש מחיר. כיום, כמעט בכל תחום שתבחר לעסוק בו תצטרך לרכוש השכלה מתאימה. לדבר כזה עשויה להיות עלות כלכלית משמעותית וכן תשומות של זמן ואנרגיה שתצטרך להשקיע. הדברים נכונים אף יותר אם לצורך כך נדרש לצמצם או להפסיק את העיסוק בעבודה הנוכחית ולסכן את היציבות הכלכלית והתעסוקתית שלך עבור מקצוע שאף אחד לא מבטיח לך שאכן יספק לך את מה שאתה רוצה לקבל ממנו.
  בנוסף, קיימים תחומי עיסוק (לרוב מדובר בעיסוק כעצמאי) בהם צריך להשקיע זמן, אנרגיה ומשאבים כספיים רבים ורמת הסיכוי להצלחה בהם אינה גבוהה. קיים סיכוי סביר שהיוזמה שתנקוט תכשל, ואז תשאר עם הפסד כפול: הפסד של מקום העבודה הקודם, והפסד של התשומות הנוספות שהושקעו במה שקיווית שיהיה.
  אנשים רבים חוששים מהסיכון הזה, חוששים להשקיע, להתאמץ, לשלם את מחיר ההשקעה וההפסד – עבור תמורה שעלולה להתברר כאכזבה.

 

• עלות אלטרנטיבית
  ההישארות במצב הנוכחי אמנם מאפשרת ליהנות מהיתרונות הגלומים בו לצד החסרונות הקיימים, אך בכך ייתכן שאתה מונע מעצמך להגיע למקום שאתה באמת רוצה להגיע אליו, שעשוי לספק את הרצונות והמאוויים האמיתיים שלך. כדי להשיג את הנוחות היחסית שיש לך, אתה נאלץ להתעסק בדברים שלא בהכרח עושים לך טוב במקום להתעסק בדברים שעשויים לגרום לך תחושת תשוקה ואושר. בנוסף, השמירה על המצב הקיים לא מאפשרת התקדמות במה שבאמת מעניין אותך וממצבת אותך בנישה צרה ביחס ליכולות ולצרכים שלך, ובכך ייתכן שאתה מפספס את האפשרות להשיג סיפוק ולהתפתח בצורה שתהפוך אותך למאושר יותר.

 

• יושב על הגדר
  אם אתה מעדיף להמשיך ככה במצבך הקיים, במקום העבודה ובמקצוע שלך, מתוך כוונה לחכות ולראות לאיפה יובילו אותך החיים וכשתגיע ההזדמנות לעלות על הגל המתאים לך, אתה שומר על מצב סטטי שלמעשה לוקח אותך לאחור. שהרי אין מצב סטטי באמת; העולם הוא מקום דינמי הנמצא בתנועה מתמדת, שינויים קורים תמיד, ובתקופתנו זה קורה בקצב מסחרר ההולך ומתגבר עם התקדמות הזמן והתפתחות הטכנולוגיה. היעדר התקדמות משמעותו עצירה. הערך הריאלי שלך נגזר מהתרומה שאתה יכול לתת, ואם אינך מתקדם, היכולת שלך לתרום פוחתת ככל שהסביבה שלך מתקדמת ומתפתחת. בכך, בעוד שאחרים מסביבנו צועדים עם הזמן, ממשיכים ללמוד, להתמקצע ולרכוש ידע ומיומנויות המקדמים אותם, היעדר מוטיבציה ועשייה כזו מצידנו יביא אותנו לכך שבשלב מסוים נמצא עצמנו מאחור. לא יהיה לנו הרבה מה להציע, ונהפוך להיות לא רלוונטים לשוק העבודה. הן מכיון שלא התעדכנו בהתאם לשינויים שקרו, והן מכיון שהיכולות שרכשנו בעבר כבר אינן רלוונטיות. כך שאם נרצה או לא, האפשרות להשאר באותו מצב פשוט איננה קיימת, ומשמעותה האמיתית היא – להשאר מאחור.
  אנשים רבים בוחרים באופציה הזו, מעדיפים להשאר במה שהם חשים כמצב נח ומוגן, במשרה המספקת להם בטחון. אך בעודנו נאחזים בבטחון שהמצב הנוכחי מספק לנו, אנו שוכחים שמה שאנו קוראים “בטוח”, אינו בהכרח כזה. מקום העבודה בו אנו שמים את מבטחנו עלול לפטר אותנו בכל רגע (כן, גם אם קיים ועד עובדים בארגון…) זאת בייחוד אם צברנו פערי התקדמות בארגון עצמו, שאז סביר להניח שנהפוך להיות לעובדים לא מעודכנים מספיק, לא מקצועים מספק, לא מועילים מספיק – והארגון ירצה להוציא אותנו משורותיו. או אז נצטרך להתמודד עם הפערים שנוצרו, וסיכויי ההצלחה בכך נמוכים הרבה יותר מאשר אילו היינו מקדמים את עצמו באופן יזום. כך שאזור הנוחות הוא לא באמת אזור נוחות, כי אתה לא מתקדם, בטח בעיסוק שאתה לא אוהב, וגם המעסיק לא מהווה פוליסת ביטוח שלך.

 

• לא להפסיד את מה שיש
  בהשארות במקצוע, במקום עבודה יש רווח בטוח ומיידי; שכר, יציבות תעסוקתית, וודאות יחסית לגבי תנאי העבודה הקיימים. אתה נשאר עם מה שמוכר לך, מה שהתרגלת אליו, ואינך מסתכן באיבוד אזור הנוחות שלך עבור משהו שיתכן ולא תצליח בו, או שייתן לך פחות ממה שיש לך עכשיו. אמנם, קיים גם סיכוי שתצליח יותר ותשדרג את תנאיך, אך מול הסיכוי שזה לא יקרה והפחד לאבד את מה שיש לך, אתה נוקט בעמדה של לשמור על מה שיש.

 

• להמשיך להרוויח את מה שיש
  כמו הרבה דברים בחיים, שביעות רצון ממקצוע וממקום עבודה אינה בהכרח שחור-לבן. כפי שכבר הזכרנו, אנשים בוחרים במקצועות מסוימים משיקולים של פוטנציאל השתכרות ויוקרה, על פני מקצועות שעשויים להיות מתאימים להם יותר אך אינם עונים לקריטריונים הללו. מאותה סיבה אנשים גם נשארים במקצועות הללו; למרות החסרונות הרבים שיכולים להיות לעבודה כעורך דין, מהנדס או רופא, רמת השכר והפרסטיז’ה במקצועות הללו הן גבוהות. ייתכן ואתה מרוויח הרבה מאוד כסף, אתה נחשב למוצלח בתחום ודלתות נפתחות לפניך. המקצוע בפירוש מספק לך את מה שציפית שיספק לך, ואינך מוכן לוותר על כך עבור תחושה כזו או אחרת שהיית רוצה שתהיה לך.

 

• לשפר במקום להחליף
  תחושת חוסר סיפוק ורצון לשנות תחום עיסוק אינם בהכרח מעידים על מיצוי או חוסר התאמה בתחום המדובר. לעיתים מדובר בשינוי נסיבות זמני, כגון: בעיות בזוגיות, בעיות בריאות ודברים מהסוג הזה שמתבטא בחוסר עניין בעבודה, ועלול להתפרש בטעות כצורך להחליף. אנשים רבים נוטים לחשוב, לבחון את המצב בזהירות ולבדוק את האפשרויות העומדות בפניהם לפני שהם נוקטים בצעד דרסטי של שינוי מקצוע. פעמים רבות הם יעדיפו להגיע למסקנה (שייתכן והיא נכונה) שתחושותיהם מושפעות מנסיבות שאינן קשורות במקצוע או במקום העבודה שלהם, והם יעדיפו להשאר במקום ובמקצוע שלהם, או לעשות בהם שינוי קטן, לא יותר, ובמקביל לתקן את מה שלדעתם טעון תיקון במישורים אחרים בחייהם. זהו שיקול שבסיטואציות מסוימות אכן משקף את המציאות ובסיטואציות אחרות משקף התנהלות המשרתת את האנטרס המיידי של שמירה על מה שיש והמנעות מהימורים וסיכונים מיותרים.
  מנגד, קיימים אנשים שאכן תולים את תחושותיהם במקום העבודה ובמקצוע שלהם. בהתאם לכך הם משנים, מחליפים, עוברים ממקום עבודה כזה למקום עבודה אחר, פעמים אף מחליפים מקצוע, ומגלים שהבעייה לא נפתרה, והיא נעוצה דוקא בדברים אחרים, שאותם לא בחנו ובהם לא טיפלו..

 

• לחיות את העתיד
  אנשים רבים ממקדים את מחשבתם בעתיד, במקום לחיות את ההווה. הם מתכננים את חייהם בהתאם למה שהם רוצים שיהיה כשיתבגרו ויצאו לפנסיה, ולצורך כך רותמים את החיים העכשוויים שלהם, בלי להתחשב יותר מידי ברצונות ובצרכים הנוכחיים. באופן כזה, רבים מהשכירים מעדיפים לשמור על מקום העבודה שיבטיח להם פנסיה טובה כשיפרשו, ואז יוכלו לממש את רצונותיהם ולעסוק במה שהם אוהבים, על פני שינוי עכשווי העשוי להסב להם הנאה וסיפוק בטווח הקרוב אך עלול לסכן את תנאי חייהם העתידיים.

 

לסיכום:
העלנו סוגיות לגבי שביעות רצון בעבודה, פתחנו נקודות ותיארנו מצב מכמה וכמה כיוונים. פעם היו יורים ובוכים. היום סובלים ועובדים. למה?
ניתן לראות שהמניעים לבחירת במקצוע ובהישארות במקום עבודה מגוונים ביותר. לדעתנו, כפי שניתן לראות ממה שהעלנו על הכתב, הם נובעים בעיקר מכמה סיבות עיקריות:
ראשית, ראינו שאנשים אוהבים להישאר באזור הנוחות, להיאחז בישן והמוכר גם אם אינו בהכרח טוב, למדנו כי פחד הוא מוטיב מרכזי בהימנעות משינויים – פחד מקשיים, פחד מכישלון, פחד מלהפסיד את מה שיש, פחד מאי יציבות, פחד מהצלחה. נוכחנו לראות שעל אי שביעות רצון בעבודה רבים מפצים את עצמם בעיסוק אלטרנטיבי – תחביבים ובילויים שונים. ראינו שלעיתים גם אם רוצים, היכולת לשנות ולהשיג מה שרוצים היא מוגבלת, ואולי אף אינה קיימת. ולבסוף נוכחנו לראות שקיימים מצבים שאדם מעריך את יכולותיו בהערכת חסר המביאה להעדר ביצוע, ובהערכת יתר העלולה להוביל לכישלון.
לכל אחד יש את מה שמכריע אותו, מפעיל אותו. האופי שלו, ההיסטוריה שלו, מנגנון ההפעלה שלו. אצל אחד זו תחושת הביטחון שמספקת לו משכורת הקבועה, לאחר חשוב החופש, לשלישי חשובה הגשמת יכולות, לרביעי חשוב פנאי וכו’.
איפה אתם בסיפור הזה? חפשו את מה שמתאים לכם מכל הסיפור שסיפרנו. עשו את חישוב העלות תועלת שלכם, או אל תעשו, כי זה מה שנוח לכם. מה שתעשו – העיקר שתהיו שלמים עם זה ויעשה לכם טוב..