רבים האנשים שרוצים להצליח בחיים, אך מה רב המרחק בינם לבין ההצלחה שהם מייחלים לה. רובם חולמים להצליח אך פוחדים להגיע לכך, ומעטים יעשו מה שנדרש כדי להגשים את חלומם. מדוע? מה הפחד הזה שמעכב את רובנו מלהגשים את שאיפותינו?

אני זוכר את עצמי עוד מגיל צעיר נמנע מלהצליח יותר מידי. לכל מקום שאליו הגעתי אמרו עלי: “הנה הוא זה שהולך לו הכל”. הסביבה ציפתה ממני להרבה. ואני – אי אפשר להגיד שלא הצלחתי, אך יכולתי יותר… הרבה יותר.

אבל לא רציתי כל כך. באליפות הארץ ל-60 מ’, בעוד ליבי דופק והאדרנלין גועש בעורקי, לא חשתי את מתיקות ההצלחה הנמצאת בהישג יד אלא רק רציתי לגמור עם זה. סיימתי בסוף במקום השלישי. אני חושב שעם קצת יותר מוטיבציה יכולתי להגיע יותר, אולי אפילו למקום הראשון. אבל לא רציתי לנצח.

כשהגעתי לצבא כולם היו בטוחים שאני הולך להיות מינימום אלוף. אבל לא. סיימתי סמ”ר, לא יותר. בעבודה גם כן ניבאו לי גדולות ונצורות ושוב – הייתי טוב, אפילו טוב מאד, אבל רחוק מהפוטנציאל.

מה בעצם הניע אותי מלהימנע מלהצליח? מה הרווחתי ומה הפסדתי מזה?

אני חושב שבאיזשהו מקום תמיד היה בי את הפחד הזה להצליח. נרתעתי מהכבוד שההצלחה מביאה, מאור הזרקורים, ומזה שאהיה חייב להמשיך ולהיות מוצלח, חלילה לא לרדת ברמה.

ראיתי גם רבים שהצליחו  לאחר מסלול קשה או השקעה אדירה, או כאלה שהצליחו וזה עלה להם בבריאות, או בפגיעה בחיים האישיים שלהם ולפעמים גם בחיים המקצועיים שלהם. ראיתי גם כאלה שהצליחו מאוד ולאחר מכן חוו נפילה כואבת. לא רציתי להיות במקומם.

תמיד שאלתי את עצמי מה אני מעדיף, להיות שכיר בכיר (מנכ”ל, לדוגמא) ולהשקיע את חיי בעבודה, או להיות בתפקיד פחות אטרקטיבי, להיות פחות מחויב, לטוס לחו”ל ולהנות מהחיים. התשובה היתה לי ברורה, וכך גם נהגתי; עד היום איני מנכל של אף חברה, ואת התקופה בה כן השקעתי בעבודה את נשמתי אני זוכר כתקופה קשה שגזלה ממני זמן וכח והזיקה לבריאותי.

היום אני מבין שמלכתחילה לא כיוונתי לפסגה וויתרתי עלייה מראש כי פחדתי ממה שזה גם ידרוש ממני.

כל זאת אני אומר על עצמי, ועל קצה המזלג. לאמיתו של דבר קיימים פנים נוספים להצלחה, טובים ורעים, נעימים ופחות נעימים. מחלקם אנשים ממש פוחדים. על אלה אני אכתוב במאמרים האלה, ואציג את הסיבות שלדעתי אנשים פוחדים להצליח.

חלק א’ בסדרה: הנזקים האפשריים של ההצלחה

• מי שמנסה להצליח עושה פדיחות

פעם, כשהייתי ילד, ניגש אחי לחידון ידיעת הארץ – מה שהיה פעם נחשב לאירוע משמעותי. אינני זוכר הרבה מהארוע הזה, אך כשהלכנו כולנו לאולפן אמרה  אימי משפט שנחקק בזכרוני היטב: “רק שלא יראו את יוסי עושה בושות”.

היא לא אמרה בהצלחה, היא לא אמרה העיקר החוויה… רק שלא יעשה פאדיחות.

אני מאמין שלא כל האימהות אמרו את זה. אבל אני כן חושב שהסיפור הקטן הזה משקף מה שאנשים רבים חוששים ממנו כאשר הם נדרשים לעשות צעדים כדי להצליח: הבושה. בושה מכישלון, הבושה מטעויות שתעשה בדרך, הבושה שאתה עלול לחוש גם אם תצליח (גם אם זה סובייקטיבי לגמרי).

אין ספק שבחידון בו השתתף יוסי אחי הוא במצב בו היה יכול להצליח או לא להצליח, בדרך למקום הנכסף היה מועד לגמגם קצת רחמנא לצלן, לטעות ואפילו לסיים במקום אחרון. זה לא היה מחמיא במיוחד ועסק לא נעים לכל הדעות. לא כיף לעשות פדיחות.

ככל שאתה חשוף יותר לאור השמש, הסיכוי שתקבל כוויה גבוה יותר. ככל שאתה מנסה יותר, סביר להניח שגם תעשה טעויות. וככל שאתה תגיע ליותר הצלחות תיחשף גם בצדדים הפחות חיוביים שלך והטעויות שתעשה לא ישארו בגדר סוד. כל כישלון שלך, כל נפילה שלך, יקבלו תהודה גדולה יותר.

מה שמעניין זה שאנשים מתביישים גם מדברים שכלל אינם צריכים להתבייש בהם. מילא כשפוחדים מלטעות ומלהכשל ולעשות פדיחות. אך לעיתים אנשים מתביישים מדעת הקהל שאולי לא תראה בעין חיובית את רצונם להצליח ולהרוויח כסף; את היומרה שלהם להתמנות למשרות נחשבות ואת ההעזה שלהם לבוא ולהביע את דעתם. הם חושבים שהסביבה רואה את זה כמשהו שלא מוסיף להם כבוד, ולכן הם פוחדים להשיג את מה שהם רוצים בו, כשלמעשה אין להם סיבה להתבייש בכך.

כך או כך, בין אם מדובר בדברים שיש להתבייש בהם ובין אם מדובר בדברים שאנשים טועים להתבייש בהם, הפחד מכך שיעשו פדיחות בעודם מצליחים להשיג את מטרתם גורם להם לוותר מראש על ההצלחה.

• הפסד כספי

הדרך להצלחה עלולה לגבות מחיר כספי כבד.  קידומו של מיזם דורש גיוס כספים, העסקת עובדים, התחייבויות כלפי ספקים ומשקיעים, ואף הקרבה של חיי זוגיות ומשפחה.

קשה להתכחש למחיר שגובה הדרך להצלחה, אך עוד יותר קשה לשאת אותו כאשר היא מסתיימת בכישלון, מותירה אותך עמוס בחובות, מאבד את כספם ואמונם של משקיעים, מפטר עובדים ומבכה על המשאבים הרבים שהשקעת, כביכול, לחינם.

ולא מדובר בהכרח במיזמים עם רעיונות לא מוצלחים. לעיתים הרעיון הוא טוב, אך לא בוצע כנדרש או שהקדים את זמנו. דוגמא לכך ניתן לראות בפרויקט הרכב החשמלי שהקים היזם הישראלי אגסי, והסתיים בכישלון. פרויקט כזה אם היה יוצא היום ייתכן שהיה מצליח מאוד. אך מכיון שנוסה בעבר – בתקופה כנראה מוקדמת מידי – נסגר לבסוף לאחר הפסדים של מיליארדים.

דוגמא נוספת לכך הוא אדם נוימן, מי שיזם והקים את חברת WE WORK. חברה עם רעיון חדשני ששוויה הוערך בשלב מסוים בעשרות מליארדי דולרים תחת חזונו, אך עם הזמן צברה הפסדים בניהולו, והוא איבד את אמונם של המשקיעים, מה שלבסוף הביא לסילוקו מהחברה שהקים. אדם נוימן נשאר עם הרבה כסף, אבל עם הרבה פחות ממה שהיה לו, ובנוסף נזקף לחובתו כשלון מפואר שהזיק קשות לתדמית שלו.

כאשר מדובר באנשים שמתעסקים  במיזמים קטנים יותר, פותחים עסקים מאפס וממשכנים את רכושם הפרטי – הנזק הכספי במצב של כשלון יהיה מהותי יותר ויהווה נזק ממשי וכואב.

• אתה חשוף יותר לביקורת

הסביבה נוטה למתוח ביקורת דווקא על אלה שמסוגלים לספוג אותה, בלי קשר אם זה צודק או לא. ככל שאתה מצליח יותר אתה נמצא תחת ביקורת גדולה יותר וממהרים לזהות אותך כאחראי או כ”אשם” בפעולה שמזהים אותה ככושלת, גם אם אינך אחראי לכך או שהפעולה כלל אינה כושלת.

כך בזמנו הייתי מעורב בכמה מהלכים כלכליים חשובים שנעשו בשנים האחרונות במשק המים בארץ – הקמת תאגידי מים והרפורמה בתעריפי המים. במקום אות הוקרה על פעולותי (שאני חושב שהיו חשובות ומהותיות ואפילו נכונות) חטפתי קיתונות של אש מכל הכיוונים. כולם קפצו עלי וביקרו את עבודתי; החל מהציבור הכללי, ראשי עיריות, מבקר המדינה ומי לא… באמת מי לא. 

מה יצא לי מזה? נכון, הצלחתי. יצרתי שינויים חיוביים ומרחיקי לכת. הגעתי להישגים יפים שאנשים אחרים היו מתגאים בהם. צברתי מוניטין של אחד שיש לו הרבה מה להציע. אבל כל זה לא היה שווה לי; תוספת במשכורת לא קיבלתי, אבל כן תוספת משקל מאכילת בורקסים ועוגיות שאכלתי בעודי עמל עד שעות הערב, תוספת עבודה מהממונה שאהב את התוצאות שהבאתי לו, בעיות בריאותיות שהחלו צצות לי ומצבים בהם נאלצתי לעמוד כנאשם ולהשיב על הביקורת שהוטחה בי.

מה אגיד לכם. אני מעדיף לא להיות מבוקר כל הזמן ולהיות במקום שהוא יותר נח, לא חשוף לביקורת ולהאשמות ולנהל את סדר יומי, בלי להדרש לתוספת עבודה ובלי לעשות ויתורים שאני אישית לא מרוויח מהם דבר.

תראו את עומר אדם. אחרי שקיבל קיתונות של לעג על מראהו בתמונות שהתפרסמו עם בת-זוגו הדוגמנית יעל שלביה, הוא יצא בפרסומת למשקפי שמש בה הוא מדגיש את החוסר הנעימות שחש כשמבקרים אותו כל הזמן, על משקל, על מראה, על צורה והיד עוד נטויה. כנראה שמאחורי הצ’ק השמן שהוא קיבל עבור הקמפיין הזה מסתתר גם משהו אמיתי.

כך, מפורסמים רבים שהגיעו להצלחות חווים ביקורת על בסיס יומיומי, חלקם עומדים בה, חלקם סובלים ממנה, חלקם אפילו ממנפים אותה לפרסום נוסף, אך מעטים יגידו שזה לא מזיז להם.

• מקנאים בך

כשאתה מגיע להצלחה ורוכש כבוד ומעמד, יש את מה שאני קורא “העורבים”. אלה הממתינים לך תחת כל מקלדת תמה וחשבון רענן בתקשורת וברשתות החברתיות ומייחלים להזדמנות להיכנס בך. “הוא הצליח בגלל הקשרים שלו” , “כשיש כל כך הרבה כסף, כל אחד יכול לעשות את זה”, “הוא מושחת”, “בטח שכבה עם הבוס בשביל להתקדם” ועוד משפטים כאלה, נאמרים לא אחת ברשת החברתית או נרמזים על ידי כתב כזה או אחר.  הטוקבקים בכתבות מסבירים כמה את נוכלת, כיצד שילמת שוחד כדי להגיע לזכייה, איזה אופי רע יש לך ועל כמה אנשים דרכת בדרך להצלחה.

בנוסף, טוויטר, פייסבוק וזירות אחרות עלולות להפוך אותך פרסונה נון גרטה. בכל מקום שאתה הולך אליו אתה עלול להיות מצולם. תמיד יהיה את המישהו שיאסוף עליך חומרים (שיהיה לי, מי יודע מתי אזדקק לזה), את האנשים שיביעו עליך דעה בלי להכיר אותך באמת ואת החטטנים שידאגו לחשוף פרטים אישיים מחייך באופן לא מחמיא.  כל אלו מעוררים תחושה לא נעימה, בטח כשאתה יודע שממתינים לנפילתך.

כך מתבטאת קנאתם של בני אדם. נאמרים משפטים, מובעות דיעות, מודבקות תוויות ובכלל “מחכים בסיבוב” לא.נשים מפורסמים ומצליחים שאולי יש להם כמה חסרונות, אבל חטאם העיקרי הוא בכך שהעזו להצליח.

•    להיות לא אתה

ההצלחה לעיתים דורשת מאנשים להתנהג בניגוד לאישיות או לרצונות שלהם.

פעמים רבות כדי להצליח או כדי לשמר את ההצלחה נדרשים צעדים שאינך רוצה לעשות ונדרש ממך להתנהל בצורה שאינה מתאימה ל”אני מאמין” שלך.

כך למשל גם אם אתה רואה את עצמך כאותו הילד מהשכונה הקטנה, אוהב אדם וחברים, אתה מגלה שפתאום, במצבים בהם אתה נדרש להצליח, אתה צריך לפעול בצורה בלתי מתחשבת, להיות קשוח, להפעיל מניפולציות על אנשים וארגונים, לפטר עובדים, ולעשות דברים שאתה ברמה האישית לא מזדהה איתם, אבל זה מה שמצופה ממך כעת.

אבל אם תמנע מלהיות מנכ”ל חברה גדולה – לא תצטרך לפטר עובדים (סה”כ הם בני אדם שזקוקים לפרנסה), תקטין את ההסתברות להופיע בבית המשפט. לא תצטרך להתנהג בכוחנות ולנצל חולשות של אנשים וארגונים. גם לא תצטרך ללקק לשותפים עסקיים שאתה לא סובל..

בנוסף, התנהלות שמובילה להצלחה או שמשמרת את ההצלחה שהגעת אליה דורשת ממך לעיתים קרובות לפעול בצורה שמנוגדת לנטיות הטבעיות שלך. אנשים מכווני הצלחה נדרשים בסיטואציות מסוימות להתעלם מרגש, להתעסק בעשייה, להיות מאוד מפוקסים, קצת חצופים, קצת תובעניים, חסרי סנטימנטים ולפעמים גם חסרי מעצורים.

כך למשל, אנשים מעדיפים לא להגיע למשרות ניהוליות כדי לא להיות במצב שהם נדרשים לנהל עובדים, לדרוש מהם תוצרים ולהיות האיש הרע שנוזף בהם או מפטר. אחרים האוהבים לשיר  לא מגשימים את חלומם להיות זמרים מכיון שהם לא רואים את עצמם נחשפים לפני קהל. וגם כדי להגשים חזון מדעי או אומנותי נדרשת מידה של חלקלקות וחנופה, דחיפת מרפקים ועור עבה שיכול לסבול סירובים, ביקורת והתבטאויות פוגעות. רבים מבינים שהאישיות שלהם לא מתאימה להתנהלות הזו ולכן הם נמנעים מראש מלהגיע למצבים בהם הם ידרשו להתנהל בצורה כזו, גם במחיר של ויתור על הצלחה והגשמת שאיפות.

• אחריות

אנשים שמצליחים להגשים את מטרותיהם מגיעים פעמים רבות לעמדות ולמצבים בהם החלטותיהם עשויות להיות משמעותיות ומהותיות לאנשים רבים. החלטותיהם של בעלי תפקידים בצבא, במערכות בטחון, במשרדי ממשלה, פוליטיקאים, מנהיגים ואנשים העומדים בראש תאגידי ענק משפיעות רבות על ממונם, בריאותם וחייהם ומותם של רבים – מה שמטיל אחריות כבדה על גבם של בעלי העמדות.

כך, החלטותיהם של בעלי תפקידים בספקטרום הפיקודי בצבא יקבעו את גורל החיילים שבפיקודם לשבט או לחסד. טעות קטנה של מפקד עלולה לחרוץ את גורלם של החיילים שבפיקודו למוות. החלטותיהם של רופאים יקבעו את גורל חייהם וצורת חייהם של מטופליהם והחלטותיהם של מעסיקים יקבעו האם לעובדיהם יהיה בשביל מה לקום בבוקר או שיהפכו למפוטרים.

ככלל, ברבים מהמצבים האלה מקבלים החלטות בתנאי אי-וודאות. בעלי העמדות צריכים לשאת באחריות הזו שאנשים רבים סומכים עליהם לקבוע מה לעשות כאשר המצב לא ברור, בעוד שהם עצמם נמצאים לעיתים באפילה. זה דבר שיכול להפחיד; בסופו של דבר, ההחלטות שתקבל עלולות לצאת לא טוב ולגרור אנשים,  אוכלוסיות או מדינה שלימה למצבים שעלולים להיות בעייתים מאוד.

ניקח לדוגמא את ההחלטה על החיסונים בעיצומו של גל הקורונה בשנת 2020.

מקבלי ההחלטות החליטו להשתמש בחיסונים שהמידע על השפעתם היה מוגבל מאוד; מעבר ליעילותם המיידית בהגנה מפני הנגיף, מעט מאוד היה ידוע על תופעות הלוואי שהם עלולים לגרום ועל השפעותיהם ארוכות הטווח. למעשה, עד היום איננו יודעים כמה ואיך השפיעו עלינו החיסונים האלה.

אך על אף כל הנעלמים הללו פתחה המדינה במבצע חיסון המוני בהיקף של מיליוני אזרחים, שהתברר בסוף כמוצלח. מה היה קורה אם זה היה נכשל? מה היה קורה אם אנשים היו מתים בהמוניהם מתופעות לוואי קטלניות? מה היו אומרים מקבלי ההחלטות? מה הם היו חשים? אני מניח שזה היה מאוד מציק להם. אך מצד שני, סביר להניח שאם לא היו מקבלים החלטה כזו אנשים רבים היו מתים מהנגיף ולא מהחיסון.

האנשים האלה – צמרת משרד הבריאות וקברניטי המדינה שקיבלו את ההחלטה הזו, לא סתם היו שם כדי לקבל אותה. הם עבדו מאוד קשה כדי להגיע לעמדות האלה. הם נאבקו על מעמדם, אם בתור פוליטיקאים ואם בתור נושאי משרה בכירים במערכת הבריאות. הם הצליחו בקריירה והגיעו למעמד וזכו לפרסום, אך מנגד נשאו באחריות כבדה. אני חושב שרבים מהאנשים היו חוששים לשאת באחריות כזו. או שאולי הם פשוט לא חשבו יותר מידי? 

כך או כך, אלו החלטות רבות השפעה, השלכותיהן מרחיקות לכת, ולכן הרבה אנשים לא מעוניינים לשלם את מחיר ההצלחה ולשאת על גבם אחריות כזו.

למעבר לחלק ב’ של המאמר